בפרשת יתרו אנחנו מקבלים את התורה במעמד עשרת הדיברות. מיד עם מתן התורה עולה השאלה מהו היחס בין התורה לחיי החולין. התורה ובעקבותיה חז"ל מתלבטים בכך רבות. ניסוח עשרת הדיברות הוא חד משמעי. העבודה בחיי החול היא ערך שאנו מצווים עליו. ככתוב (שמות כ' ח'-ט'):

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ.

כשם שהשבת היא מצוה וערך כך גם העבודה. ובלשון המדרש (אבות דרבי נתן נוסח ב' כ"א):

רבי אליעזר אומר: גדולה היא מלאכה שכשם שנצטוו ישראל על השבת, כך נצטוו על המלאכה, שנאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ".

ועוד (באבות דרבי נתן נוסח א' י"א)

כשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ".

אלא שהתורה עצמה אינה חד משמעית בכך ובפרשת כי תשא כתוב (שמות ל"א ט"ו):

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת…

דהיינו המלאכה היא צורך ולא מצוה. המצוה היא לשבות בשבת. בשאר ששת הימים יכולה המלאכה להיעשות. ואכן המדרש במכילתא עומד על הסתירה בין הפסוקים ומסביר (כי תשא – מסכת דשבתא פרשה א):

כתוב אחד אומר: "שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה", וכתוב אחד אומר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?

אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום: "שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה" – מלאכתן נעשית על ידי אחרים… וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" – מלאכתן נעשית על ידי עצמן…

את העמדה הזו אנו מכירים כעמדתו של רבי שמעון בר יוחאי שחולק על רבי ישמעאל בגמרא באמצעות פסוק אחר (בבלי, ברכות ל"ה ב')

תנו רבנן (=שנו חכמים):… 

לפי שנאמר (יהושע א', ח'): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ" יכול דברים ככתבן?

תלמוד לומר (דברים י"ד י"א): "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ" – הנהג בהן מנהג דרך ארץ.

דברי רבי ישמעאל.

רבי שמעון בן יוחי אומר: 

אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח – תורה מה תהא עליה?!

אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים… ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן… ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן…

אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.

רבי ישמעאל אומר שאנו מצווים לחיות את חיי החולין במלואם. מעין "דרך ארץ קדמה לתורה" כפי שראינו באבות דרבי נתן. רבי שמעון בר יוחאי, כמו המכילתא חושב שהעבודה לא רק שאינה ערך אלא היא עונש. שהפסוק שצריך להדריך אותנו הוא "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ".

הגמרא מעדיפה את שיטת רבי ישמעאל אבל בתקופת השואה, כשהעולם כולו עסוק במלחמה ובחורבן, כותב הרב יששכר שלמה טייכטל את הספר "אם הבנים שמחה". הוא מציין כי להלכה נפסק כשיטת רבי ישמעאל אבל הוא מחדש בעיני חידוש נפלא על המדרש הזה (עמ' קצ"ד-קצ"ה) תוך שהוא מסביר את שיטת רבי ישמעאל:

שהעבודה בקרקע גופא (עצמה) מצוה. משום ישוב ארץ ישראל…וכאילו תאמר: לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה?! הכא נמי (=כך גם) לא יאמר: לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר אפילו שאר אומנויות שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצוה. אבל כשאנו מפוזרים, בעוונותינו הרבים, בין אומות העולם, וכל שמרבה העולם ישוב מוסיף עבודת ה' חורבן…..מודה רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי.

ככלל, מסביר הרב טייכטל, העבודה היא ערך ומצווה. כל עיסוק ביישובו של עולם הוא מצווה. אבל יש מצבים היסטוריים שבהם השתתפות ביישוב העולם היא בהכרח השתתפות בחורבן התורה והמוסר. או אז, יש להעדיף את רבי שמעון. להימנע ככל האפשר מעבודה. להסתגר בעולם הערכים. עד שניתן יהיה לממש את הערכים שלנו ביישובו של עולם. 

לכאורה מדובר על דיון אקדמי אבל בימים אלו, כשאנחנו כבר כמעט שנה סגורים בבתים. כשיש כמיליון מובטלים לא כולל עצמאים שעסקיהם קרסו עולה מחדש בציבוריות הישראלית, במלוא עוזה, שאלת העבודה כערך. עמדת הממשלה ומשרד הבריאות היא עמדתו של טייכטל: ככלל יישובו של עולם הוא ערך. אבל בתקופה של מגיפה משתוללת העיסוק ביישובו של עולם הוא החרבתו. בזמן כזה יש להמנע ככל האפשר מעבודה. המתנגדים למדיניות זו טוענים כי הפסקת העבודה היא חורבנו של עולם אף יותר מהקטל הצפוי מכל מגיפה. כמו אבות דרבי נתן סבורים המתנגדים כי העבודה היא מצוה וברית. כי "דרך ארץ קדמה לתורה" הם סבורים שבהיעדר עבודה אנו מסכנים את חיינו ובריאותנו. האלימות וההרסנות גוברות ונוטלות חיים. ובוודאי שמשבר כלכלי עמוק מסוכן לחיים והוא בבחינת פיקוח נפש ציבורי. ואילו מבין החרדים אנו רואים התנגדות מכיוונו של רבי שמעון בר יוחאי. מעין: "יכול אדם חורש בשעת חרישה ומתבטל בשעת מגיפה – תורה מה יהא עליה?!" ולכן יש לעשות רצונו של מקום והוא יקבע את המחיר…

מתוכו של ספר שמות ועד החלטות הסגר השאלה מהו מעמדה של העבודה בחיינו, עד כמה אנו מצווים ביישובו של עולם, ומהו בכלל יישובו של עולם הן שאלות הנתונות במחלוקת חריפה שאנו עדיין בעיצומה. מעמדה של העבודה הן כערך (נפשי, משפחתי וחברתי) והן כצורך בסיסי הופכים את המחלוקת למחלוקת מרה וטעונה מאוד. אבל ההיסטוריה שלנו שרדה את המחלוקת הזו מאז מעמד הר סיני. אפילו פרשת יתרו וכי תשא חלוקות מה שמענו בהר סיני על מעמדה של העבודה.

מחלוקת שלא נפתרה 3,500 שנה כנראה שגם לא תיפתר בדורנו. מצד שני, שרדנו 3,500 שנה עם העמדות השונות… 

שבת של שלום ובריאות.

פורסם ביום 5.2.21