המגמה המרכזית ביותר בקבלה היא להשפיע על העולם העליון – עולמו הנגלה של האל. ובתוך ההשפעה הזו נדמה לי שהתכלית הכי מרכזית ורווחת היא ליצור זיווג בין ספירת תפארת, המכונה גם יעקב, הקב"ה, שמש, וגם אמת לבין השכינה שגם לה כינויים מגוונים אבל במדרש שנעסוק בו הפעם, היא מכונה לבנה. כשהזיווג עולה יפה העולם שלנו הרמוני מבורך ומאוזן. ללא הזיווג הזה העולם שלנו כלל לא היה קיים. וכשיש קשיים מיניים, עולמנו נראה כפי שהוא נראה…

כשמסתכלים על השתלשלות הספירות מתגלה שהקישור בין תפארת לשכינה אינו ישיר. ביניהם, ישנה ספירת יסוד, המכונה גם יוסף וגם צדיק. בפועל הזיווג נעשה בין יסוד לשכינה (ואכן יסוד מסומל  באיבר המין הזכרי). כך מסביר המדרש הזהרי לפרשת וישב, (זהר בראשית ק"פ א', מתורגם):

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וְגוֹ'. אַחַר שֶׁהִתְיַשֵּׁב יוֹסֵף עִם יַעֲקֹב וְהִזְדַּוֵּג הַשֶּׁמֶשׁ עִם הַלְּבָנָה, אָז הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת תּוֹלָדוֹת. וּמִי הוּא שֶׁעוֹשֶׂה תוֹלָדוֹת? חָזַר וְאָמַר יוֹסֵף. שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא הוּא עוֹשֶׂה תוֹלָדוֹת, מִשּׁוּם שֶׁאֵין מֵימָיו פּוֹסְקִים לְעוֹלָמִים, וְהוּא עוֹשֶׂה תּוֹלָדוֹת בָּאָרֶץ הַזּוֹ וּמִמֶּנּוּ יוֹצְאִים תּוֹלָדוֹת לָעוֹלָם. שֶׁהֲרֵי הַשֶּׁמֶשׁ, אַף עַל גַּב שֶׁהִתְקָרֵב לַלְּבָנָה, לֹא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, רַק אוֹתָהּ הַדַּרְגָּה שֶׁנִּקְרֵאת צַדִּיק, וְיוֹסֵף הוּא הַדַּרְגָּה שֶׁל יַעֲקֹב לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת וּלְהוֹצִיא תוֹלָדוֹת לָעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יוֹסֵף.

השמש היא מקור האור של העולם. (הזהר חוזר מספר פעמים על כך שללבנה אין אור משלה). היא מייצגת את העובדה האובייקטיבית, את היש המהותי אבל גם את התבונה ואת האמת. באסטרונומיה הימי-ביינמית גרמי השמים אינם נבראים רגילים בעולם. הם עשויים מחומר עליון על עולמנו והם נתפסים כמעין מרכבה לאל – סדר עולם עליון. על אף כל הסימול הזה המדרש טוען שהשמש אינה עושה פירות. רק הצדיק עושה פרי. רק הפעולה האנושית והמבט האנושי נושאים פרי.

בציטוט מפורסם כתב הראי"ה קוק (ערפילי טהר צ"ט ב'):

הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה – אלא מוסיפים צדק;
אינם קובלים על הכפירה -אלא מוסיפים אמונה;
אינם קובלים על הבערות – אלא מוסיפים חכמה.

הצדיק אינו בא בשם האל, האמת או העובדה האובייקטיבית. הוא בא בשם מעשיו האישיים ונקודת מבטו הסובייקטיבית. באופן מפתיע מלמד הזהר שרק הצדיק עושה פרות. השמש מקור האור הנדרש לחיי כל חי, הספירה המייצגת את האמת פוריה רק, ואך ורק, כשהיא מתווכת דרך נקודת המבט הסובייקטיבית. הצדיק מושפע מאמת כלשהי שמדריכה אותו אולם פועל מכח התשוקה האישית והדוגמה האישית בלבד. 
כשבא לנו לדבר בשם האמת או האל, שווה להזכיר לעצמנו ש"הַשֶּׁמֶשׁ… לֹא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת".

שבת של שלום צדיקות ופוריות.