בפרשת נצבים מצווה התורה (דברים ל' י"ט):

הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.

כמה פסוקים קודם מציגה התורה את הבחירה כך (שם, פס' ט"ו):

רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע.

אם כך, הברכה והקללה מקבילות לטוב ולרע.

בעיני השאלה החריפה ביותר על הפסוקים היא, מדוע מצווה התורה לבחור בחיים ולא בטוב או בברכה?

****

בתלמוד הירושלמי חוזר המדרש (למשל: בקידושין פרק א' הלכה ז' בסקירת החובות המוטלות על הורים בחינוך ילדיהם):

מצות שהאב חייב לעשות לבנו… למולו לפדותו ללמדו תורה וללמדו אומנות להשיאו אשה רבי עקיבה אומר אף ללמדו לשוט על פני המים (=לימודי נהיגה).

הגמרא שואלת מאיפה לומדים את החובות הללו. כשהיא דנה בחובת החינוך לאומנות (=ללמד את הילדים מקצוע) ולהשיאם היא נזקקת לפרק שלנו:

תני (=שנה) רבי ישמעאל "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" – זו אומנות. להשיאו אשה – (דברים ד' ט') "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ".

לפי המדרש הציווי בבחירה בחיים, הוא כפשוטו. מה שאנחנו קוראים היום "החיים עצמם": להביא ילדים, לדאוג לנכדים, לעבוד ולהכשיר את ילדינו לעבוד. ממש פשט הפסוק "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ". אם כך לדעת רבי ישמעאל הפסוק שלנו, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, הוא אחד מתרי"ג מצוות והוא פשוט לעבוד. ולדעת הגמרא מצטרפת לכך הבחירה להביא לעולם ילדים.

****

אז מדוע מעדיפה התורה את החיים על פני הטוב? הרי לכל אורך הפרק היא מדגישה את הצורך לשמוע בקול ה' ולעבוד אותו. דהיינו חוזרת שוב ושוב על הטוב בעיניה. מדוע היא לא מצווה לבחור בטוב? נדמה לי שבזכות המאה ה-20 או ליתר דיוק בגללה אנחנו יודעים את התשובה. התשובה שהתורה הבינה כבר לפני אלפי שנים. הבחירה בטוב היא בחירה מסוכנת. במאה ה-20 עשרות מיליוני אנשים נרצחו בשם הטוב. בשם אידיאולוגיות שהבטיחו להביא מזור לכל תחלואי האנושות. יותר מכל הנרצחים בשל כל המעשים הפליליים גם יחד. וזה נכון לכל אורך ההיסטוריה. יותר אנשים נרצחו במה שנתפס כציווי האל, המדינה, החוק או כל אידיאולוגיה אחרת. ההיסטוריה האנושית מלמדת שהטוב הוא הרבה יותר רצחני מהרע. פרק ל' בפרשת ניצבים הוא הפרק שבו פורשת התורה את תפיסת התשובה שלה, ומזהירה אותנו על הטוב בעיניה. בעיני דווקא בפרק זה היא מזהירה אותנו לבחור בחיים, כי היא מכירה אותנו ויודעת שאנו מסוגלים להבין את קול ה' כקול נוגד חיים, כקול נוגד עבודה ויצרנות ושאר דרכי אנוש שבהם תלוי קיום העולם. ובמקרה הגרוע כקול רצחני כפשוטו. התורה נותנת לנו מצפן לפירוש הטוב. אם הטוב שלנו נוגד חיים סימן שטעינו. אם אנחנו אירופאים משכילים בעלי אידיאולוגיה המתנגדת או מייתרת הבאת ילדים לעולם – טעינו. אם אנחנו חרדים שאיננו מלמדים את ילדינו אומנות – טעינו. אם אנחנו משלימים עם כך שהאידיאולוגיה שלנו אישית תובעת חיי אדם (בשל קידמה טכנולוגית, ערכים לאומיים או כל סיבה אחרת) – טעינו.

בימים אלה, כשאנו עומדים בלב כבד בפני תחלואה גבוהה ופנינו לסגר שמחיריו מי ישורם זועקת בפנינו התורה "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים". ושוב מסתבר שיש בתוכנו אנשים השומעים את קול ה' כקול המנוגד לבחירה בחיים. נבצר מבינתי כיצד בשם הדת ישנם אנשים הנלחמים על המשך תפילות או התכנסות ישיבות אם הדבר אכן מסכן חיים ולו בספק. זה מנוגד להלכה באופן כ"כ פשוט וברור.

חברים יקרים, איני יודעת כרגע האם חוקית יהיה מותר להתכנס בבתי הכנסת או בחצרות בתי הכנסת אפילו לתפילות ראש השנה ויום הכיפורים. אפילו במניינים קטנים. אישית אני מתכוננת לתפילות הללו באורח יומיומי כבר חודש, והן יקרות ללבי יותר משאוכל לתאר בפניכם. נדמה לי שמי מכם שהתפלל איתי יודע עד כמה. עד כה עמדתי החד משמעית במסגרת וועד בית הכנסת הייתה פשוט לפעול לפי החוק. חשבתי שלא ניתן לקיים חיים, לא חיי רוח ולא חיי מעשה, ללא אמון בהוראות הגופים הפוליטיים והמקצועיים עליהם מוטל לשקלל את הסיכונים השונים ואת המחירים של כל אחת מבחירותינו. באישיותי ועל פי חינוכי אני אזרחית שומרת חוק. אבל האמון שלי בהחלטות פוליטיות הולך וקטן. אני מאמינה שמוטל עלינו לבחון את הנתונים בעצמנו. לדעתי, אם יש ספק פיקוח נפש בתפילות במניין פשוט שאסור(!) להתפלל במניין. זהו איסור הלכתי חמור בהרבה מלנסוע ביום הכיפורים או להפעיל מערכות דיגיטליות כגון זום. ואפילו אם חלקנו לא נוכל לשמוע שופר בשל כך. זה איסור כל כך בסיסי בעולמה של ההלכה שהעובדה שזה אינו הקול ההלכתי השליט שלא לומר היחיד במחוזותינו הוא בעיני עיוות המצביע על כך שכשלנו בעווננו. לעומת זאת, אם חלילה צודקים המלעיזים ובעלי תיאוריות הקונספירציה למיניהם, שמדובר במסע הפחדה שכולו ממניעים זרים, עלינו להתנגד לו כאזרחים נאמנים. עלינו לבחור בחיים, בחיי המעשה כמו בחיי הרוח, באומנות כמו בבית הכנסת. התורה שלנו היא תורת חיים.

בעין דומעת אני שואלת אתכם: האם לדעתכם, בלי קשר להוראות הסגר, עלינו לקיים השנה את תפילות ראש השנה ויום הכיפורים?

שבת של שלום חיים ותשובה.

פורסם ביום 11.9.20.