בימים אלו, ימי פרשת בהעלתך, חלים שני ימי יארצייט לשתי נשים יקרות לי מאוד. הראשונה היא סבתא שלי. השניה היא מי שהיתה לי כאם מאמצת בתקופות  קשות בחיי – נעמה. כבר כמה שבועות אני מסתובבת אחוזת געגועים לשתי נשים, שכל אחת בדרכה, מתוך אישיות אחרת לגמרי, ובנסיבות שונות לגמרי, התמודדה עם שוליות חברתית. שתיהן, בעוצמה אישית מעוררת התפעלות, לחמו על מקומן ומשפחתן. שתיהן שינו את גורלן וגורל משפחתן, ואגב כך השפיעו טוב וחסד יוצא מגדר הרגיל על סביבתן. שתיהן חינכו אותי. לעילוי נשמתן אני מבקשת להקדיש את דבר התורה הזה.

****

פרשת בהעלתך מספרת (במדבר י"ב א'):

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח,  כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. וַיֹּאמְרוּ: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'?! הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר!

רגע של גיאוגרפיה ואתנוגרפיה – כידוע נישא משה לציפורה המדינית (שמות ב' כ"א). לפי המקרא המדיינים הם קרובי משפחה. עם שהתגבש ממדין שהיה בנו של אברהם אבינו מפילגשו קטורה. אנחנו גם יודעים איפה שכנה ארץ מדין, קרוב מאוד לישראל (ולמצרים). ביבשת אסיה, בצפון מערב חצי האי ערב, מה שהיום הוא דרום ירדן וצפון ערב הסעודית. כוש היא מדינה אחרת לגמרי שהיתה מוכרת גם היא בתקופת המקרא ונמצאת ביבשת אפריקה, דרומית למצרים, בצפון סודן של היום. לפי המקרא הכושים רחוקים מאיתנו הרבה יותר, הם התגבשו מכוש, שהיה בנו של הבן הארור של נח – חם. 

בפרשה שלנו אהרן ומרים מדברים על משה "כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח". אם ציפורה הייתה מדיינית, אז מיהי האישה הזו ועל מה מרכלים מרים ואהרן? מסורת מדרשית קדומה מאוד מגלה לנו שאכן הייתה למשה אשה נוספת, מארץ כוש, שככלל התורה בחרה שלא לספר לנו עליה. המקור הקדום ביותר הידוע לנו על המסורת הזו הוא עדותו של יוסף בן מתתיהו (המאה הראשונה) שמספר לנו  שהרבה לפני שמשה רבנו הנהיג את עם ישראל הוא היה מנהיג צבאי מצרי שיצא בראש הצבא המצרי להילחם בכוש. בתו של מלך כוש התאהבה בו והם נישאו תמורת הסגרת כוש בידי משה (קדמוניות היהודים ספר שני פרק י').  (אגב מסורת זו, על שליטה של משה בכוש, שאינה כוללת נישואין מופיעה אצל היסטוריון יהודי קדום מאלכסנדריה בשם ארתפנוס שחי במאות ה2-3 לפנה"ס.) למסורת הזו, מעניק המלבי"ם, (מזרח אירופה, המאה ה-19) כיוון מוסרי מיוחד, כשהוא הופך את נסיכת כוש לשפחה אפריקאית.

המלבי"ם עוסק בכך שבספר דברים נזכר האיסור על סחר בבני אדם (מישראל) בסמוך לאזהרה על הצרעת ומיד לאחר מכן ציווי על זכירת מעשה מרים, וכך כותבת התורה (דברים כ"ד ז'-ט'):

כִּי יִמָּצֵא אִישׁ, גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֶּר בּוֹ, וּמְכָרוֹ – וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.  הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד, וְלַעֲשׂוֹת:  כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת.  זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

 על כך מסביר המלבי"ם (בפירושו לפס' ז'):

ויש רמז בכאן למסחר עבדים שסמך לזה פרשת שמירת הצרעת. שידוע שמביאים את העבדים מארץ כוש שבחלק אפריקא, ומוליכים אותם מרחק רב בהנהגה אכזריה למאד במזון רע, ובמלבושים רעים ומשימים עליהם משמר עד שעל ידי זה ילקו בצרעת ממארת המתדבקת למאד. וזה שרמז שמלבד וגונב נפש מישראל גם תשמר בנגע הצרעת שלא ידבק בך על ידי שתקנה עבדים מסוחרי האדם אלה [ואפילו לא יהודים]. ויש לחדש דבר בסמיכת זכירת מעשה מרים לענין הצרעת שיהיה גם כן רמז למסחר העבדים, וזה שמה שכתוב בפרשת "כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח", פירוש קנה. היינו שקנה מסוחרי העבדים אשה כושית אשר גנבוה מארץ כוש ועשאה בת חורין והכניסה תחת כנפי השכינה. ודברה מרים במשה על הדבר הזה: א' שבקנותו מהם הוא מחזק ידם. ב' שמא תדבק בבני ישראל הצרעת חס וחלילה מהאשה הכושית…

וזה שצוה לזכור מעשה מרים, שתדע שיש חשש דביקות הצרעת, על ידי עבדים מארץ כוש. ומה שהיו ישראל לוקחים עבדים כאמור (ויקרא כ"ה), זהו מהגוים אשר סביבותיהם אז, מבני התושבים שהם אינם רחוקים מהם בתכונתם. וגם כאשר קנו עבד ושפחה, מחויבים היו להכניסם בברית, ונחשב כאחד מבני ישראל. רק שהיו פטורים ממצוות עשה שהזמן גרמן כנשים. והמכה אותם והמחללם יענש. וגם אם הכה אותו אדונו בראשי אברים שאינם חוזרים – יצא לחרות. ואם מת על ידי הכאה יענש. וצוה שינוח עבדך ואמתך כמוך. גם שישמח בחגנו ובשמחתנו, כמו שכתוב (דברים ט"ז י"ד) "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה… וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ".

המלבי"ם נותן פרשנות רדיקלית לדיני העבדות שבתורה כך שהעבדות המקראית לשיטתו מעקרת את הריבונות של אדם על זולתו גם אם הזולת אינו יהודי. אני לא בטוחה שהתורה או חז"ל ידעו שהגויים אשר סביבותינו דומים לנו בתכונתם ועוד פחות ברור לי שהם ידעו שחייבים להכניס עבדים גויים בברית (מילה) ושהמכה אותם נענש. אבל בשביל המלבי"ם בהתנגדותו לעבדות זה ברור מאליו. אגב כך מחדש המלב"ים שמרים לא עסקה ברכילות אלא היתה מודאגת מכך שמשה רבינו שותף בסחר עבדים(!) ועוד בסחר בנשים.  לדעתו המצווה לזכור את הצרעת של מרים לדורות אינה בשל כך שהיא דיברה בגנותו של משה אלא כדי שנזכור את סכנותיה של העבדות! (ואת האופן בו עבדים מפיצים מחלות בשל תנאי חייהם האכזריים שחושפים אותם למחלות קשות).

במאה ה-19 הפולמוס על העבדות, במיוחד בארה"ב נמצא בשיאו. בפולמוס הזה משמיע המלבי"ם קול צלול וחריג ביחס ליהודי התקופה. אלא שבמזרח אירופה, וודאי שליהודי מזרח אירופה העניים, אין עבדים (לעומת יהודי ארה"ב שחלקם החזיקו בעבדים). לכאורה, עבור קהל שומעיו, מדובר על עמדה מוסרית תיאורטית. עד שאנו נזכרים שלמעשה התורה מדברת בענייננו על סחר בנשים. לפי המלבי"ם משה רבינו קונה אישה. במאה ה-19, בעיקר בסופה, ולמעשה עד ראשית המאה ה-20 רבים מיהודי מזרח אירופה עסקו בקדחתנות בסחר בנשים ובהפצתן לצורכי זנות בכל רחבי העולם – בארה"ב, באנגליה, בדרום אמריקה, בבירות מערב אירופה ואפילו באימפריה העותומאנית ובמזרח אסיה. איש לא יודע כמה נשים יהודיות נסחרו והועסקו בזנות או מה היה שיעורן ביחס לסחר העולמי בזנות. אולם ידוע שהזנות היהודית הייתה תופעה בולטת מאוד וידועה. סרסרות ממש נחשבה "מקצוע יהודי" ברבות ממדינות העולם. יהודי מזרח אירופה חששו מחטיפת בנותיהן ויהודי מערב אירופה חששו מאנטישמיות עקב קשירת הסרסרות ליהדות. טרם מלחמת העולם השנייה הנאצים העלו על נס את התופעה הזו במלחמתם ביהודים ובמקביל היהודים עצמם בחרו כמובן להשתיק את התופעה.

הרקע המרכזי לסחר הזנות היהודי, שמיוצא בעיקר ממזרח אירופה, הוא גידול דמוגרפי קיצוני במהלך המאה ה-19 ביהדות מזרח אירופה. בראשית המאה ה-19 מנתה יהדות זו מעט יותר ממיליון איש ובסיומה מנתה מעל 6 מיליון איש. על רקע המגבלות הכלכליות, האנטישמיות, הפרעות, וההגירה המאסיבית של יהודי מזרח ומרכז אירופה נוצרו עוני מחפיר ואנדרלמוסיה חברתית.

המלבי"ם אינו עוסק בבעיה תיאורטית. הוא מסביר שאפילו מי שמשחרר את האישה ונושא אותה כדת משה וישראל  בעצם העובדה שהוא רכש אותה הוא מחזק את ידי הסרסורים. הוא הופך את ביקורת התורה על מרים לביקורת על משה. הוא הופך את הציווי לזכור את מעשה מרים ללפיד אש למלחמה בסחר בבני אדם בכלל וסחר בזנות בפרט.

בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 נחשבה מדינת ישראל והפשיעה המאורגנת הישראלית לאחת המדינות הנוחות ואפילו המובילות בסחר באנשים למטרות זנות. מאז שונתה החקיקה ונערכו פעולות אכיפה שונות. לפי דוחות של מחלקת המדינה האמריקנית, כבר 9 שנים ברציפות (נכון לשנת 2021) עומדת ישראל במקום הראשון בעולם במלחמה בסחר בבני אדם בתחומה(!) אולי סוף סוף אנו מתחילים לזכור נכוחה את מעשה מרים?!

****

נעמה, שהייתה פמיניסטית רדיקלית ושונאת עוול, על אף שמעודי לא שמעתי אותה משתמשת במילים הללו או בכל מילה אידיאולוגית אחרת, בוודאי הייתה מחבבת את דבר התורה הזה. על אף שמן הסתם לא הייתה מבינה מדוע אני נזקקת לתורה או למלבי"ם בשביל להתנגד לעוול.

סבתא שלי, שהייתה יהודייה מזרח-אירופאית (ליתר דיוק מרומניה) שנולדה בתחילת המאה שעברה, הייתה וודאי שמחה שאני עוסקת בפרשת השבוע. אבל מן הסתם לא הייתה מבינה מדוע אני בוחרת לדבר על זנות. זה "לא יפה". היא גם היתה תמהה על הקישור של נושא כזה לרב חשוב שהיה הרב הראשי של בוקרשט, עיר הולדתה – המלבי"ם.

סבתא ונעמה, הלוואי שאתן יודעות, שבדרכי אני מנסה להמשיך את דרככן. אני אוהבת אתכן ומתגעגעת אליכן מאוד.

שבת של שלום חירות וגעגועים.

ובשלהי הדברים

כדי שלא תחשדו בי בהוצאת דיבה על יהודי מזרח אירופה מצ"ב מקורות אחדים על הזנות היהודית במזרח אירופה, (מקום מושבו של המלבי"ם שפעל באימפריה הרוסית ברומניה ובפרוסיה).

אחת הסיבות לציונות – מנחם פרידמן

וגם בויקיפדיה

בנוסף ממליצה מאוד על המאמר של  אברהם שטאל, "זנות יהודית כתופעת לוואי למעבר מתרבות לתרבות". בכתב העת מגמות, אוגוסט 1978 (זמין במקוון חינם בjstore  דרך הספריה הלאומית) בעיקר על חלקם המכריע של יהודי מזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בסחר עולמי בנשים).