בפרשת שמות מגיעים משה ואהרן למפגש הראשוני עם העם, והעם נענה להם באופן מלא (שמות, ד' ל'-ל"א):

וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. וַיַּאֲמֵן הָעָם.

תוך פחות משני פרקים הם פוגשים בעם שוב, ופורשים בפניהם את מלוא חזון הגאולה: היציאה ממצרים, קבלת ה' כאלהים, והחזרה לארץ המובטחת. אלא שדווקא מול החזון הזה הם נתקלים בכישלון הסברתי ומנהיגותי (שמות ו' ז' -ט'):

וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

מה קרה בין פרשת שמות לפרשת וארא? המדרש הקדום ביותר שמצאתי על כשלונו של משה בפרשת וארא הוא המדרש של יחזקאל הנביא, שממש מצטט את הפסוקים האלה מהפרשה (יחזקאל, כ' ה' – י'):

בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,  אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ – צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת.
וָאֹמַר אֲלֵהֶם: אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ,  אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
וַיַּמְרוּ בִי, וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי.
אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ.
וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם, בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. 
וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר.

יחזקאל מסביר, שכשתוכנית הגאולה ממצרים קרמה עור וגידים, בני ישראל הבינו שהם יצטרכו לשנות את אמונתם. לא סתם באופן מופשט אלא ממש באופן יומיומי. לדעת יחזקאל, העבודה הקשה שבגללה בני ישראל לא שמעו אל משה, היא העבודה הזרה שהם לא הסכימו לעזוב. יחזקאל טוען שהסירוב היה כל כך עמוק שהתוכנית כמעט כשלה. כמעט נשארנו במצרים.

בקריאה ראשונה התקשיתי להבין את המדרש של יחזקאל. הרי בפרשת שמות כתוב שהעם האמין בה'. אז איך פתאום הם כולם עובדי עבודה זרה? נדמה לי שמה שיחזקאל מתכוון הוא שמהפכה פוליטית בסדר הגודל של יציאת מצרים הופכת את האמונה הנוהגת בהכרח לעבודה זרה. אם הציבור לא מוכן לשנות את אמונתו ומנהגיו, המהפכה תיכשל, או הציבור. יחזקאל מלמד אותנו שאמונה ואורח חיים, רוחניים ככל שיהיו, תלויים תמיד במציאות פוליטית ותרבותית מסויימת. וכשמבקשים לשנות את המציאות הזאת, , האמונה ואורחות החיים חייבים להשתנות איתה. אם אין נכונות לשינוי, המהפכה הפוליטית לא תוכל להתרחש. אלא שבסופו של דבר המהפכה הפוליטית וההיסטורית מתרחשת (ואם תרצו "יד ה' בהיסטוריה", קורית).

ההיסטוריה היהודית מלאה בדוגמאות של מהפכות פוליטיות, תרבותיות ואמוניות אשר שינו באופן עמוק את פניה של היהדות: המהפכה של ספר דברים. המהפכה החשמונאית. המהפכה של תקופת התנאים לאחר חורבן בית המקדש. המהפכה שחוללה ההשכלה. המהפכה שחוללה הציונות. המהפכות הללו כולן פירשו את היהדות מחדש. ומה שנתפס לפניהן כאמונה ברורה מאליה הפך לעבודה זרה.

אני מאמינה באמונה שלמה שאנחנו כרגע בעיצומה של מהפכה. אנחנו במהפכה פוליטית שמתבטאת בחוסר יציבות שלטונית קיצונית ובשינויי עומק של השאלות הפוליטיות המפלגות את הציבור. אנחנו בעיצומה של מהפכה כלכלית שמתבטאת במשבר עולמי עמוק. עם חוסר יציבות הנובע בין היתר מפערי עושר שלא היו כמותם. אנחנו במהפכה עמוקה בתפיסת היהדות. החלוקה לדתיים וחילוניים הופכת פחות ופחות רלוונטית. האידיאולוגיות הקודמות הופכות לעבודה זרה.

יהודים רבים נאחזים באמונות הישנות, משל לא היו להן מחירים עמוקים. השבר שבתוכו אנחנו חיים בימים אלו, קורא לכל אחד מאיתנו, כמו בחזונו הגדול של יחזקאל, להשליך את שיקוצי עינינו. ליצור מציאות כלכלית, מציאות יהודית, מציאות ישראלית – שיקיימו את הצו הגדול של (דברים ו' י"ח) "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב". שיבטיחו לנו שה' ישא את ידו להוציאנו ממצרים.

מי שלא שומע לקול ה' בהיסטוריה מקוצר רוח ומעבודה קשה, יצטרך לעבור את כל מכות מצרים…

(לקריאה נוספת על היחס בין נצחיות התורה למהפכות בתפיסות האמונה ראו במאמר שוכב וקם וזנה.)

שבת של שלום, ויציאה מהמצרים.