לכבוד שחרורם של נועה ארגמני, אלמוג מאיר, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו.

מדרש רות רבה מקדיש חצי פרק לפרש כמה פסוקים בדברי הימים א' פרק ד'. הפרק עוסק בשושלת של יהודה.  אתם מוזמנים ומוזמנות לקרוא ולחזור ולקרוא שוב ושוב את פרק ד' ולא תצליחו ליצור שושלת מסודרת… אבל אגב השושלת הזו מספר הפרק על כלב בן יפונה, נציג המרגלים משבט יהודה. מיד אחרי השושלת של כלב עובר פרק ד' לשושלת של שלה בן יהודה (פס' כ"א-כ"ג):

בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה…  הֵמָּה הַיּוֹצְרִים…

על כך דורש המדרש (רות רבה ב' א'):

"הֵמָּה הַיּוֹצְרִים" אלו המרגלים הדא הוא דכתיב (זהו שכתוב, יהושע ב' א'): "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים (שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ") וגו'… 
רבי שמעון בן אלעזר אומר מתוך שאתם עושים עצמכם חרשים אתם עומדין על אופניים שלהם.

הגיונו הפרשני של המדרש נסמך על כך שפרק ד' בדברי הימים עסק קודם בכלב בן יפונה – ממרגליו של משה. ואם כך מיד אחר כך הוא מניח שהפרק ממשיך במרגליו של יהושע. אלא שישנו הבדל תהומי בין המודיעין של משה למודיעין של יהושע. מרגליו של משה הביאו חורבן על העם. הותירו אותו במדבר למשך 40 שנה וגרמו למוות של כל דור המדבר. לעומת זאת מרגליו של יהושע עוזרים בכיבוש הארץ, מוצאים סיוע מקומי בדמות רחב הזונה ואף מצרפים אלינו את שושלתה. המדרש גם מסביר מה היה יתרונו הגדול של המודיעין של יהושע – הם שתקו והקשיבו – ולא סתם הקשיבו אלא הקשיבו בסתר. הם עשו עצמם חרשים (אצל חז"ל ככלל החרש הוא גם אילם שכן בהעדר מכשירי שמיעה ושתלים קוכלאריים חרשים לא יכולים היו ללמוד לדבר) וכך יכלו לשמוע בחופשיות את דברי הכנענים ולעמוד על אופיים ועל דרכי פעולתם.

לעומת האיסוף הקשוב של המודיעין של יהושע, המודיעין של משה הוא אמ"ן מחקר. המרגלים של משה כמעט ולא מתארים מה הם שמעו וראו. הם בעיקר מתארים את המשמעות האסטרטגית והצבאית של מה שהם ראו (במדבר י"ג, ל"ב-ל"ג):

וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.

בשבת חגגנו את ההצלחה המרגשת של המודיעין הישראלי באיתור ארבעת בני הערובה החיים וביכולת לספק לגביהם מודיעין מהימן ומדוייק. זו לפחות הפעם השלישית במלחמה שהמודיעין מספק מידע מרשים מדוייק ומציל חיים אודות החטופים. תיקון גדול לחטא המרגלים של השביעי לאוקטובר – מודיעין שלא היה חסר מידע, אולם התבסס בעיקרו על ניתוחו והערכתו השגויים, מודיעין שלא שם עצמו כחרש וודאי שלא כאילם, מודיעין שהפיל את פגרינו במדבר. "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים" – המדרש מסביר לנו שדווקא מודיעין שמתרכז באיסוף ושם עצמו כחרש מתקן את חטא מרגליו של משה ומביא לניצחון בקרב, יוצר מציאות חדשה.

****

אבל אני מבקשת לחזור לרות. מדרש רות רבה מבקש לפרש את מגילת רות. מגילה שאין בה שום דבר צבאי או מדיני וממילא אינה דורשת מרגלים או מודיעין. מדוע המסורת על המרגלים מעניינת את המדרש הזה? מגילת רות ידועה כ"מגילת החסד" לא מצאתי את מקורו של השם. המקור הקדום ביותר שמצאתי הוא המדרש ברות רבה, שמובא כמדרש אמוראי (רות רבה, פרשה כ, טו):

אמר רבי זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב גומלי חסדים.

ניכר שמדרש זה מסתמך על כך שלכולם ידוע שהיא "מגילת החסד" שכן הוא אינו טורח להזכיר אילו חסדים נעשים בה ומה גמולם. למעשה לא מצאתי שום מדרש שמפרט את הללו. יתר על כן נראה שמדרשו של רבי זעירא מתפלמס עם אלו שפחות אהבו את המגילה, שאמרו שאין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר והיא כולה חסד. רבי זעירא הופך את החסד האמביוולנטי לגמילות חסדים החד משמעי. חסד בשפה המקראית כמו בשפתנו הוא מעשה טוב. ואכן המגילה משופעת בבקשות חסד, מעשי חסד ותודות על חסד כמעשים טובים. אבל חסד הוא גם כינוי ליחסי מין אסורים באופן חמור (ויקרא כ' י"ז):

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם.

אכן המגילה משופעת גם באלו. השושלת של דוד מלאה באיסורים מיניים חמורים ביותר: מתמר שהולידה את פרץ בעקבות גילוי העריות עם חמיה, ועד בעז שנשא מואביה שבעקרון אסורה לבוא בקהל ה' היא וילדיה לעולם (אפילו המדרש מודה שהחידוש שמותר להינשא או בכלל לגייר מואביה התחדש רק בימיו של דוד, 3 דורות מאוחר יותר, ובכוח החרב.) שלא לדבר על כך שהמלך שלמה נולד לדוד מאשת איש, היא בת שבע אשת אוריה החתי. זו אכן מגילת החסד בשני המובנים. ואיני בטוחה כלל וכלל למה התכוונו אלו שקראו לה "מגילת החסד" במקור. נראה לי שהם לכל הפחות כיוונו לכפל המשמעות.

המדרש יודע שכשאנו באים אל העובדות אנו באים כאנשי מודיעין. אנו יכולים לשים עצמנו כחרשים אילמים ולהקשיב לסיפור ואנחנו יכולים להפעיל מחקר ופרשנות. למעשה אין הקשבה ללא מידה של פרשנות ואין פרשנות ללא מידה של הקשבה. ובכל זאת, כשהמדרש מבקש מאיתנו להיות ממרגליו של יהושע ולא ממרגליו של משה הוא מבקש מאיתנו שנשהה את הביקורתיות, שנקשיב לגמילות החסד שבסיפור. הוא גם מזכיר לנו שמרגלי יהושע פגשו אשה שהיתה גם כנענית וגם זונה והצילה את עם ישראל. לא רק שהם לא הרגו אותה ואת כל בני ביתה כפי שהתורה מצווה – להרוג את כל שבעת העממים היושבים בארץ. הם אפילו צירפו אותה ואת כל בני משפחתה לעם ישראל (יהושע ו' כ"ה):

וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ, וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.  כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים (=השליחים) אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ.

(עוד על המשמעות ההלכתית שבצירופה של רחב לעם ישראל ראו במאמר כשהמדרש טוען שמותר לחלל שבת)

מה זו מואביה מלאת חסד כמו רות לעומת זונה כנענית?! למדרש יש אינטרס שכשאנחנו קוראים על שושלתו של דוד, שנזכור היטב את סיפור הריגול של מרגלי יהושע – את הצטרפותה של רחב לעם ישראל, את המסורת המדרשית שרחב הזונה הכנענית נישאה למנהיג עם ישראל יהושע בן נון. שנזכור את כל אלו ושנשווה היטב את הסיפור הזה לסיפור מרגליו של משה – סיפורם של מוציאי הדיבה הרעה. המדרש מבקש שנחליט לאיזה מודיעין אנחנו רוצים להשתייך. ולמה אנחנו מעדיפים להתכוון כשאנחנו קוראים למגילה "מגילת החסד". אנשי המודיעין – המה היוצרים, את המציאות.

ופדויי ה' ישובון ברינה.

חג שמח.

פורסם ביום 11.6.24.