בשבוע האחרון אני צופה בסידרת נטפליקס על רופאים צעירים בשם "דופק". מעודי לא הייתי בחדר מיון עם רופאים כל כך חתיכים, ואני משוכנעת שהחיוך של גיבורת הסידרה מרפא יותר מהחתכים והחירורים הרבים שהיא מבצעת בחוליה.

מדוע בעצם מציגים לנו מתמחים שמטפחים גוף ששום מתמחה ריאלי אינו יכול לטפח בהגדרה? את התשובה קיבלתי בפרשת השבוע. פרשת אמור פותחת בדיני כהנים וקובעת (ויקרא כ"א י"ז-כ"ג):

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:  אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו… אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּע אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד,  אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ – כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי ה'… לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל. אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ, וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם.

התורה כמו הוליווד מבינה שאנחנו נגלה הרבה יותר עניין באנשים יפים, נצפה בהם יותר, נזדהה איתם יותר, יהיה לנו יותר אכפת. אם אנחנו רוצים שהטקס יהיה מלא הוד והדר, יעורר כבוד והערצה, יסקרן, ובקיצור אם רוצים להעלות את אחוזי הצפיה שלא לומר ליצור בינג' חייבים כהנים שאינם נכים. ייאמר לזכותה של התורה שבניגוד למפיקי הוליווד היא דואגת לכהניה הנכים לפרנסתם באמצעות חלקם המלא בקרבנות. 

****

כשחז"ל באים להפוך את הדוגמאות של התורה לנכויות, לקטגוריה הלכתית הם צריכים לעשות שיעור אנטומיה ולהחליט מהו "איבר". בקטיגוריה ההלכתית, חסר, יתר או פגיעה מהותית באיבר תיחשב נכות. המשנה במסכת בכורות עוסקת בענייני קטלוג האיברים, ביניהם בנכות באצבעות הידיים והרגליים (בכורות ז' ו'):

אצבעותיו… היתה בו יתרת וחתכה, אם יש בה עצם, פסול.

המשנה עוסקת באדם שהיתה לו אצבע מיותרת ועבר ניתוח לכריתתה. אם באיבר המיותר היתה עצם הרי הכהן נחשב בעל מום והוא פסול לעבודת המקדש גם אם המום תוקן. הגמרא במקום ממשיכה ועוסקת במחקר איברים ומספרת (בכורות מ"ה א' מתורגם):

אמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו גופת זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים איברים (הכוונה לאיברים בעלי עצמות לפי מניית האיברים במשנה אהלות א' ח'). אמר להם רבי ישמעאל: שמא באשה בדקתם, שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושני דלתות.

הגמרא מתארת לנו כי תלמידי בית המדרש של רבי ישמעאל עסקו פוזיטיבית בניסויים בגופות (לפי הפשט הם עצמם קיימו את גזר הדין והרגו את הזונות בשליקה כדי לבצע את הניסוי) כדי להכיר את האיברים האנושיים, שכןיש לכך משמעות הלכתית. לפי המסורת של חז"ל יש רמ"ח איברים – 248 ואילו בניסוי הקליני הם מצאו 252. רבי ישמעאל לא גוער בהם על כך שהם מערבבים בין מדע למסורת. ניתן היה לטעון שספירת האיברים במסורת אינה חייבת לספר את האמת המדעית.  שמשמעה של הקביעה שלאדם יש רמ"ח איברים קשורה למסורת שבתורה יש רמ"ח מצוות עשה (וגם את המסורת הזו קשה מאוד להתאים למספר המצוות בפועל). אולם לדעת רבי ישמעאל המסורת צריכה להתאים לממצא המדעי. הוא מסביר שלפי המסורת לאשה ישנם עוד 4 איברים. לגישת רבי ישמעאל הניסוי המדעי בכלל ונתיחת גופות בפרט הם כלים לגיטימיים ואפילו מתחייבים לפסיקת הלכה והבנת המסורת.

עמדתו זו של רבי ישמעאל מתבטאת בסיפור חריג נוסף על נתיחת גופות. כך מספרת התוספתא (נידה ד' ח'):

אמר רבי ישמעאל: מעשה בקלופטרא מלכת אלכסנדרית, שהביאה שפחותיה שנתחייבו מיתה למלך, וקרעתן, ונמצא הזכר נגמר לארבעים ואחד ונקבה לשמונים ואחד.
אמרו לו אין מביאין ראיה מכאן.
ומהיכן מביאין ראיה?
מי שנכנסה אצל בעלה או ממי שבא בעלה ממדינת הים.

המשנה מתארת מחלוקת בין רבי ישמעאל לחכמים על גמר יצירתו הראשונית של הולד בבטן האם משום שאשה שהפילה לאחר מכן כבר חייבת בטומאת יולדת וכך קובעת המשנה (נדה ג' ז'):

רבי ישמעאל אומר… הזכר נגמר לארבעים ואחד (ימים מתחילת ההריון), והנקבה לשמונים ואחד. 
וחכמים אומרים, אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה, זה וזה לארבעים ואחד.

לפי התוספתא, במחלוקת זו הביא רבי ישמעאל ראיה מניתוחי המתים שיזמה המלכה האולטראמודרנית והמאוד מאוד משכילה, חובבת המדעים והאמנויות – קליאופטרה (המאה ה-1 לפנה"ס), בבירה המדעית של האימפריה הרומית אלכסנדריה. לצורך קידום המדע מזווגת קליאופטרה את שפחותיה שנגזר עליהן מוות כדי שניתן יהיה לעקוב אחר התפתחות העוברים, כשיבתרו את השפחות במהלך ההיריון. עמדתו של רבי ישמעאל תואמת לעמדה הרפואית השלטת בזמנו, היא עמדתו של אריסטו, לפיה יצירת הנקבה היא כשל בהתפתחות האמבריולוגית ולכן היא אורכת זמן רב יותר. לפי אריסטו תפקיד האם הוא להזין את הולד ואילו זרע האב יוצר אותו. כשהזרע עושה את עבודתו נאמנה נולד בן הדומה לאב. כשהזרע חלש ופחות טוב היצירה מתארכת ומשתבשת, ואם היא מתארכת ומשתבשת עד מאוד  נולדת נקבה. 

חידושם המפליא של חכמים במחלוקת הוא שבניגוד לנורמה המדעית השלטת, בריאת הזכר והנקבה שוות באיכותם הסגולית, לפחות מבחינת יצירתם. טענתם כנגד רבי ישמעאל היא מדעית: קבוצת הניסוי בה נבחנו שפחות שזווגו בכח אינה הקבוצה ההולמת. צריך לבחון את יצירת הולד בנשים שיזמו את יחסי המין עם בעליהן ("נכנסה אצל בעלה") או כשהאחרונים שבו מחו"ל ומן הסתם הגעגועים היו גדולים.

ראיה כזו שופכת מבט מחודש על כל הסוגיה. עד עכשיו הסוגיה היתה מאוד מדעית ומאוד שוביניסטית גם יחד. האדם שיש לו רמ"ח איברים, הוא האדם השלם, הוא הגבר. ההתאמה בין המצוות לאנושיות היא התאמה לגברים. נשים, הן דמויות שוליים ואת השוליים שבשוליים – זונות ושפחות אנו מבתרים ושולקים כדי ללמוד על האדם בכללותו.

רבי ישמעאל הוא איש הקידמה המדעית, ומה לעשות ש(גם) בזמנו היא שוביניסטית. עיקר טענתם של חכמים הוא שיצירת הוולדות שוויונית בזכרים ונקבות. בזכות טענתם הערכית הרדיקלית הם מצליחים להעביר ביקורת מדעית על העיוורוןשנוצר מעצם נורמות המחקר השולטות. טענתם של חכמים דומה עקרונית לטענה כנגד ניסויים בבעלי חיים. אנחנו מבצעים ניסויים בבע"ח משום שלא מוסרי בעינינו לענות כך בני אדם אבל אז אנו מקבלים מענים התואמים לקופים ועכברים.

****

הגמרא מתקשה עם ההסתמכות המובנת מאליה על ניתוחי גופות ונורמות מדעיות והיא הופכת לגמרי את המסורת. ראשית היא מבלבלת אותנו בשאלה מהי בכלל העמדה המדעית משום שהיא מביאה את המסורת התנאית בנוסחים שונים. פעם הניסוי של קליאופטרה תומך בעמדת רבי ישמעאל ופעם תומך בעמדת חכמים  (נידה ל' ב'):

אמרו לו לרבי ישמעאל מעשה בקליאופטרא מלכת אלכסנדרוס שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות, ובדקן ומצאן זה וזה למ"א (41 ימים).
אמר להן: אני מביא לכם ראייה מן התורה ואתם מביאין לי ראייה מן השוטים?!

וכמה שורות אח"כ:

אמר להם רבי ישמעאל מעשה בקלפטרא מלכת יוונית, שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות, ובדקן, ומצאן זכר לארבעים ואחד ונקבה לפ"א. 
אמרו לו אין מביאין ראיה מן השוטים.

בניגוד למסורת התנאית שמספרת לנו בגאווה על עמדתו המדעית של רבי ישמעאל ועל הניסויים המדעיים הנערכים בבית מדרשו, הגמרא הופכת את המדע עצמו למסורת מבולבלת. (בתפיסתנו המדעית דהיום אכן כך הוא, וזו גדולתה. לכן ישנה מסורת מדעית מפורטת והכרחית לפיה חוזרים שוב ושוב על ניסויים לתיקופם.) אבל חשוב יותר לענייננו – בגירסה האמוראית, הטענה המדעית נדחית כשטות לעומת התורה. לדעת מעצבי הסוגיה האמוראית, עלינו להסתכל על המציאות רק ואך ורק מבעד למשקפיים הערכיות שלנו – מבעד לעיני התורה. 

כשמדובר על גוף האדם העמדה הזו נשמעת מסוכנת. אכן הבנת המדע את הגוף הושפעה ומושפעת עד היום מדעות קדומות ועיוורון תרבותי, בכלל ומגדרי בפרט, אלא שהאופציה החלופית מפחידה בהרבה. מנגד כשמדובר על מדעים הבוחנים את הפסיכולוגיה האנושית נדמה כי לאמוראים יש הצעה מפתה. מה היה קורה אם, על אף שכל המחקרים מאששים את העובדה שאנחנו מעדיפים סדרות עם אנשים יפים,היינו בוחרים ליצור ולצרוך נטפליקס לפי התורה שלנו – בהתאם לערכים שלנו? איך היתה נראית החברה שלנו? דימוי הגוף שלנו? הבריאות שלנו?

גלגולה של הסוגיה והביקורת עליה מציבים בפנינו אתגר. הסוגיה מלמדת שיש שתי דרכים לערער על מוסכמות הידע המדעיות ושתיהן נובעות מתוך ערכים. בדרך התנאית, עלינו להשתמש בערכינו כדי לחשוף את העיוורון של הפרדיגמה המדעית ולשפר את המדע. בדרך האמוראית עלינו לשלול כל מדע שאינו עומד בערכינו.

שבת של שלום והישגים מדעיים וערכיים