השבוע בכ"א חשון ימלאו שלושים לשבעה באוקטובר. לכבוד זה שולחת שיר של רבי שמואל הנגיד, ספרד, המאה ה-11.

ממש כמונו, התלבט רבי שמואל, איך קמים ב"שלושים". ההלכה שציוותה עלינו להתאבל מורה לנו גם לקצוב את אבלנו, אבל רגשית אנו עדיין שרויים באבל ונהי. מוטרפי געגוע. לפותים באשמת הניצולים, כשכה רבים מאחינו נכרתו וקולם של 246 אחרים (ועוד 32 נעדרים) לא נשמע ולא דופק.

האחרי חודש / שמואל הנגיד

הַאַחֲרֵי חֹדֶשׁ לְמוּת אָחִי            אֶרְחַץ וְאֶתְעַנֵּג וְאֶתְרַפֵּק?

אֵין בִּי אֱמוּנָה אִם אֱהִי עוֹשֶׂה       זֹאת, וַאֲנִי בּוֹגֵד בְּלֹא סָפֵק!

אֶתְמֹךְ בְּאֶבְלִי עוֹד וְאֶשְׁתּוֹמֵם        יָמִים, וְכַף אֶל כַּף אֲהִי סוֹפֵק,

לֹא אֶעֱשֶׂה שָׂפָם וְלֹא אַעַשֹ        מִשְׁתֶּה, כְּמִתְנַחֵם וּמִתְאַפֵּק,

כִּי קוֹל נְהִי אֶצְלִי וְקוֹל אָחִי           נִכְרַת. וְלֹא נִשְׁמַע וְלֹא דוֹפֵק!

מן השמים ננוחם.