המדרש מספר (תנא דבי אליהו רבא, ז'):
גדול פיסטון (סעודה) שעשה אלישע יותר מכל המלחמות שעשה יורם בן אחאב שנאמר (מלכים ב' ו' כ"א-כ"ג): "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי וַיֹּאמֶר לֹא תַכֶּה" וגו' "וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם" וגו' "וְלֹא יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" הא למדת שגדול פיסטון שעשה אלישע יותר מכל המלחמות שעשה יורם לכך נאמר (קהלת ט' י"ח): "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב".
ארם וישראל הם אויבים. מלך ארם מתכנן מארבים למלך ישראל וצבאו, אולם אלישע הנביא מגלה ברוח נבואתו את מקומם וישראל לא נלכדים. מלך ארם מבקש לפתוח במלחמה וראשית לשבות את אלישע. אולם אלישע מכוון את הלוחמים ישירות אל מלך ישראל, ובמקום להכות את לוחמי ארם הוא מארגן להם אצל המלך סעודה מלכותית. התוצאה של הסעודה היא "וְלֹא יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". המדרש לומד מכך שסעודה משותפת היא דרך פעולה ליצירת בריתות ולשינוי מערכי כוחות. אולם מהפסוק בו מסיים המדרש, עולה שהוא משווה סעודה משותפת לחכמה. הסעודה המשותפת אינה דבר טריוויאלי, היא דורשת תבונה והתכווננות.
