התורה מתארת שבעת מתן תורה (שמות י"ט ג'):
וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים.
על כך מספר המדרש (שמות רבה כ"ח א'):
באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה.
עשה בו הקדוש ברוך הוא קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אי אתם מתביישין הימנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?!
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם.
אברהם המדרשי הוא מגלה האל. המדרשים מספרים לנו שהוא מדעתו הגיע למסקנה שיש אלהים. הוא מדעתו ניתץ את פסלי אביו. הוא מדעתו, ליתר דיוק מכליותיו, למד ושמר את כל התורה.
המדרש מלמד אותנו שלא ניתן לקבל תורה, כל תורה, ללא שגילית אותה בתחילה מתוך עצמך.
המלאכים, המייצגים אצל חז"ל את כל הכוחות הרוחניים ביקום, מתנגדים לכך שמשה יקבל את התורה. מפני שאלהים נותן לו. ההתגלות שחווה משה, מאז מעמד הסנה, היא תמיד מצד האל הכופה עליו את ידיעתו ושליחותו. אבל משה נושא בקלסטר פניו, בדיוקנו, את דמותו של אברהם – אברהם שגילה את אלהים בכוחו, שהאכיל את המלאכים בנדיבותו. אלהים מספר למשה שרק מי שהתורה וחיי הרוח הם ביסודם מימוש עצמי אישי שלו, יוכל לקבל אותה.
באמצעות אברהם ומשה כסמלים, מבהיר המדרש שהתגלות היא ביסודה גילוי עצמי. המדרש מזמין אותנו לבחון מה גילינו על עצמנו, ואיזו התגלות סייעה לנו בכך.
