מדרש רבה למגילת קהלת אותה נוהגים לקרוא בסוכות נפתח בסיפור (קהלת רבה, א' א'):

מעשה ברבי חנינא בן דוסא (שידוע בסיפורי חז"ל כצדיק וחסיד ולא פחות מכך כעני מרוד) שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים.
אמר: הכל מעלין נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר?
מה עשה?
יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת.
ישב
וסתתה
וכתתה 
וסדקה
ואמר עלי להעלותה לירושלים.
בקש לשכור לו פועלים ונזדמנו לו חמישה בני אדם.
אמר להם: מעלין אתם לי אבן זו לירושלים?
אמרו לו: תן לנו חמישים מנה סלעין (סלע ומנה אלו מטבעות. מנה = 25 סלעים) ואנו מעלין אותה לירושלים.
בקש לתן להם ולא נמצא בידו דבר.
הניחוהו והלכו להם.
זימן לו הקב"ה חמישה מלאכים בדמות חמישה בני אדם.
אמר להם: אתם מעלים לי את האבן הזו לירושלים?
אמרו לו: תן לנו חמישה סלעים ואנו מעלין אבנך לירושלים. ובלבד שתתן ידך עמנו ואצבעך. 
נתן ידו אצבעו עמהן ונמצאו עומדין בירושלים.
בקש לתן להם שכרם ולא מצאם.
נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם.
אמרו לו דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים.
קראו עליו המקרא הזה (משלי, כ"ב, כ"ט): חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב.

המדרש מספר שאם בהינף יד הגעת מהגליל (הבית של רבי חנינא) לירושלים כנראה שמלאכים היו מעורבים. עד כאן אגדה חביבה על צדיק שנעשה לו נס. לכאורה אין אגדה פחות מתאימה מזו לפתיחת ספר קהלת. ספר קהלת כולו הוא ספר פילוסופי על הבלותם של החיים. קהלת מנסה שוב ושוב למצוא משמעות בדברים ופעם אחר פעם מגיע למסקנה שהכל הבל – שאחת היא השמחה והצער, החכמה והכסילות, המאמץ והעצלות. במפתיע או שלא הספר מסתיים (קהלת י"ב י"ג): 

סוֹף דָּבָר… אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.

לא אהבה, לא שמחה – יראה ושמירת מצוות. מה לקהלת ולניסים? למלאכים? לצדיקים המוכנים להקריב את כל הונם ואונם עבור תרומה לבית המקדש, ומוצאים בכך משמעות עליונה?

אלא שכמו בפעמים רבות אחרות: ההיפוך, הוא הוא עניינו של המדרש. עוד לפני שנתחיל לדרוש את הספר מזכיר לנו המדרש שפילוסופיה מדוכדכת זו רק נקודת מבט אחת. גם אם נעסוק בה ספר שלם יש לנו נקודות מבט חשובות לא פחות: האמונה, המחויבות למשהו, הקפיצה המעשית אל תוך המציאות – לתת את ידנו ואצבענו, לכתת אבנים. ההסתכלות הניסית הפוקחת עיניים רעננות מתחדשות ומלאות אפשרויות על כל המציאות.

בימים אלו כשאנו יוצאים מהבית לסוכה, ואנו מצווים להפוך את הסוכה לבית מזמינים אותנו המדרש והחג לפקוח עיניים חדשות על המציאות. לא להביט בה מנקודת מבט יחידה. לחשוב על הסוכה ועל החוץ כבית ועל הבית כחוץ. כשאנחנו מקשטים את הסוכה בקישוטים כל כך שונים מאלו שאנו נוטים לתלות בבית אנחנו מוזמנים לחשוב מחדש על אסתטיקה ויופי. כשאנחנו מוותרים על קנייננו הרגיל ומסתפקים בסוכה אנחנו מוזמנים לחשוב מחדש על רכוש וקניין. המדרש והחג מזמינים אותנו להכיל כל הזמן נקודות מבט נוספות על נקודת המבט המרכזית שאנו עסוקים בה ברגע נתון. נקודות מבט חליפיות גם על חיינו – על חוסננו הריגשי והכלכלי, יחסי המשפחה שלנו, הקשרים החברתיים והקהילתיים שלנו, האמונות הפוליטיות.

בתקופות משבר, כשאנו נוטים להתכנס לפסימיות הפילוסופית של קהלת, ליראה, לתחושת חוסר משמעות ועתיד, לתחושה שהכל הבל – מזכיר לנו המדרש שיש נקודות מבט לא פחות חשובות על המציאות. והן קיימות לנו אם רק נקפיד לשמר את החלק האגדי בתרבותנו ובלבנו.

חג שמח ומלא אפשרויות.