בהפטרת חג הסכות, זכריה (פרק י"ד) מתאר חזון גאולה עוצמתי במיוחד שכדרכו מרוכז כולו בבית המקדש. אגב החזון הזה הוא ממציא גם את תעלת הימים וגם את חג הסכות כחג האוניברסליות. בחזון אלהים נלחם בכל הגויים שהציקו לישראל. במלחמתו זו הוא עומד על הר הזיתים, וההר נבקע לשניים ומתוכו יוצא נהר גדול המחבר בין הים התיכון לים המלח. בסוף הניצחון הגדול במלחמה שארית הגויים מצווים לעלות כולם לבית המקדש לחוג את חג הסכות, ומי שלא יעלה ייענש בבצורת ומגפה. ההפטרה מסתיימת בתיאור מליצי של הגודש שיהיה במקדש (זכריה י"ד כ'-כ"א) :

בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת (=פעמוני) הַסּוּס קֹדֶשׁ לַה'; וְהָיָה הַסִּירוֹת (=הסירים) בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים (=כלי קיבול לדם הקרבנות) לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת. וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם; וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא.

נראה שהפשט הוא שעם עליית קרנו של המקדש וריבוי עולי הרגל מכל העמים יוקדשו למקדש מגוון עצום של כלים והמון עולי הרגל יבשלו בהם את קורבנותיהם. אבל מה זה "וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד"? לפני כן היו כנענים בבית ה'? ודווקא כשכל הגויים יבואו לא יהיו?!

רד"ק (רבי דוד בן יוסף קמחי, צרפת, המאה ה12-13) על הפסוק, דיבור המתחיל "ולא יהיה כנעני עוד" מפרש:

ואדוני אבי ז"ל פירש כי על הגבעונים אמר, (=הכנענים אליהם מתייחס הפסוק הם הגבעונים שכרתו ברית עם יהושע במירמה ולאורך תקופת המקרא נחשבו קבוצה נחותה)  שהיו חוטבים עצים ושואבי מים בבית המקדש – לא יהיו שם עוד כי מגדולי העכו"ם יהיו עובדי הכהנים, וכן פירש (ישעיהו ס"ו כ"א): וְגַם מֵהֶם [מהגויים] אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם.

הרד"ק מסביר שכנענים הם סוג של עבדים, או לפחות "פועלים שחורים", אלו שעושים את המלאכות הקשות ביותר. אבל לא יהיה עוד מעמד כזה משום שהגדולים ביותר מעובדי העבודה הזרה(!) בעולם  יעבדו עבור הכוהנים ולכן לא יצטרכו מעמד מיוחד לעבודות הקשות כי יהיו במקדש עובדים רבים. בכל מקרה מבצעי העבודות יהיו נודעים כגדולים (במובן חשובים).

את החזון האוניברסלי של זכריה מקצין הרד"ק בכך שלא רק שהגויים יבואו לזבוח במקדש, הם גם יעבדו במקדש (אותו מקדש עליו נאמר (במדבר י"ח ז') "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת"), ולא רק שהם יעבדו במקדש, אלא שהיררכיית העבודה תתבטל. חשובי הגויים  יעשו את תפקיד הלוויים – יעזרו לכוהנים. במקדש העתידי לא יהיו יותר חוטבי עצים ושואבי מים.

הרד"ק מדגים כיצד חזונות אוניברסליים, מטבעם, הולכים ומקצינים לחזונות יותר ויותר שוויוניים. (וגם ההיפך הוא הנכון, חזונות פרטיקולריים הולכים ומקצינים מטבעם לחזונות יותר ויותר היררכיים.)

בנוסף מתארים זכריה והרד"ק את הפער בין הריאליה לאידיליה. במקדש הריאלי היו כהנים ולוויים – שיא ההיררכיה הנפוטיסטית. זכריה והרד"ק אינם מפנים עורף למקדש הריאלי המתואר באריכות בתורה ובהלכה, אלא שלצידו הם מעמידים חזון מקדשי אחר, חזון ובו גויים זובחים, ושוויון מלא. זכריה והרד"ק מלמדים אותנו שאנשים מבוגרים מצליחים לחיות, ואולי אפילו מעדיפים לחיות, עם מידה של מתח בין הריאליה של התורה וההיסטוריה, לחזון הגאולה שלהם.

בברכת חג של אוניברסליות מקדשית.