לכבוד ימי התשובה אני רוצה לשתף בחוויה של "חוזרת בשאלה", כי החוויה הזו פתחה לי פתח להבין באופן עמוק ומחודש את משמעותם של ימי התשובה. כדתיה משמעה של "תשובה" הייתה לקבל על עצמי להקפיד על מצוות שנכשלתי בהן או שלא הקפדתי עליהן מספיק קודם לכן. מצוות שהיו חלק מעולמי הערכי קודם לכן. כ"חוזרת בשאלה" נפתחו בפני עולמות ערכיים חדשים שאימוצם דרש לעיתים התגברות על דעות קדומות, שידוד מערכות אישי וריגשי והגדרה מחודשת של טוב ורע. עולמות שדרשו ממני לחלום מחדש מהי "גאולה" ומהו "תיקון עולם", ובעיקר להגדיר מחדש מי אני רוצה להיות.

****

בפרשת ניצבים מתואר אדם שאלהים לא ירצה לסלוח לו כיוון שהוא עובד עבודה זרה ואינו מעוניין להיות חלק מהברית בין ה' לישראל. התורה מתארת לנו בפסוק קשה מאוד להבנה מה אומר לעצמו אותו אדם (דברים כ"ט י"ח):

וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת (=דברי הקללות שבברית) וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה.

האיש הזה לא מאמין בקללות של הברית. הוא מאמין שאם הוא ילך בשרירות לבו, דהיינו דווקא על פי כוח הלב שלו, שלום יהיה לו. אבל מה זה "לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה"? מהי המטרה של האיש הזה? למען מה הוא פועל?! החזקוני (הר' חזקיה בן מנוח, בן המאה ה-13 מצרפת) מנסה להסביר את המילים הקשות הללו ב-3 פירושים שונים שמתארים במדויק את החוויה של מי שעוברים חברה ואידיאולוגיה כשהם פוגשים חברה חדשה. נדמה לי שפירושו אכן מציע הסתכלות מעמיקה על עולמו של האדם שאינו מעוניין בברית עליה גדל. כך כותב החזקוני:

"לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה" כדי להרבות עוונות שנפשו רוה ושבעה מהן שאין בהם יצר הרע כגון לבישת שעטנז וכיוצא בהן. את הצמאה (עם הצמאה), עם העוונות שנפשו תאבה וצמאה להם כגון גזל ועריות וכיוצא בהן.

בהסתכלות ראשונית מניח "הצדיק" ש"הרשע" חי באופן שונה ממנו משום שהוא רוצה חופש לתאוותיו.  הוא תאב בצע ומין ללא גבולות. כל מי שבגר בחינוך הדתי בכלל ובחרד"לי בפרט יודע שהסתכלנו קצת ביהירות (ואולי גם קצת בקנאה) על אלה שהכל מותר להם. שאכן הערכנו את עולמם כשקוע בחומרנות ובמין. אבל אז מגלה "הצדיק" להפתעתו ש"הרשע" אינו חלש אופי. שהוא מעוניין גם בעבירות שאינן נותנות מענה לתאוותיו. שהוא באמת מעוניין באורח חיים אחר. שהנהיה אחר תאוות אינה יכולה להסביר את מכלול בחירתו

(במקרה שלי התגלה לי שילדים בחינוך החילוני אינם שקועים באלכוהול סמים ומין כמו שסיפרו לנו. הם אולי מתעניינים בכל הללו או בחלק מהללו, אבל גם בצדק חברתי, בפמיניזם, בהתנגדות לשוביניזם וגזענות, באקולוגיה, ובעוד כל מיני דברים ש"התשובה" שלי בצעירותי מעולם לא עסקה בהם.)

ממשיך החזקוני:

דבר אחר, "לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה" – להוסיף ולשבוע שובע עבירות את מי שהוא רעב וצמא מהם.  כלומר, מתי יבא יום לעבור עבירה בפרהסיא שיוכל לשבוע עצמו ממה שהוא צמא היום, כי ירא פן ישפטוהו מי שהכח בידם.

מסתבר ש"הרשע" לא רק שאינו סתם תאוותן אלא שהוא צמא לחירות ומבקש להרוות את צמאונו. ולא סתם חירות, אלא חירות פוליטית. הוא רוצה שאורח חייו יהיה חלק מהמרחב הציבורי. הוא נלחם כנגד מי שהכוח הפוליטי בידם ומבקשים לשלוט בהתנהגותו.

(כמה מדהים היה לגלות שהקהילה הלהטב"קית "הסוטה" "החילונית" "השמאלנית" ו"חסרת השורשים" היא אחת מהקהילות האידיאולוגיות ביותר במדינה. לפחות היתה כשחבריה היו מיעוט שנשא על גבו את כל הדעות הקדומות הללו. מיעוט האנשים האמיצים שלפני עשרות שנים יצאו מהארון ונלחמו על חירות ונראות במרחב הציבורי מתוך אמונה עמוקה שחירות עבורם "הצמאים" תוסיף חירות עמוקה וחדשה לכולם גם לאלו שנראים רוויים בחירות. במבט לאחור נדמה לי שהם צדקו.)

ממשיך החזקוני בפירושו השלישי והאחרון:

דבר אחר, להוסיף ולחבר הצדיקים עם הרשעים ולעשות כמעשיהם. (הכתוב המשיל הצדיק לרוה על שם (ירמיהו ל"א י"א) "וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה", והרשע לצמאה על שם (שם, י"ז ו') "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה".)

מסתבר ש"הרשע" ממש כמו "הצדיק" עוסק בתיקון עולם. הוא מעוניין ליצור חברה על פי ערכיו ולהשפיע גם על האחרים לחיות כמוהו.

(היה מרתק לגלות שיש אינספור עמותות שעוסקות בזכויות אדם מכל המינים והסוגים. בתמיכה בחלשים, בתמיכה ביוצאים בשאלה, בייצוג משפטי, בסנגור עצמי, בתמיכה כלכלית וקהילתית באמצעות לימודים ובנקי זמן, במלחמה על המרחב הציבורי, על צדק ושוויון, ועוד. אולם דרכי הפעולה של רובן המכריע שונות מהותית מהעמותות והגמ"חים שהכרתי בצעירותי. כמעט כולן אינו מסתפק בעזרה לאדם הבודד וחלקן בכלל אינו מתמקד בכך. רבות מהן מנסות שהעזרה לא תספק דגים (כגון אוכל, ביגוד, ציוד רפאי – מבלי לזלזל חלילה בחשיבותם של אלו) אלא חכות (השכלה, רכישת מקצוע. מנטורינג). רבות מהן מנסות  לשנות את המבנה החברתי, והמשפטי. להנגיש הליכים משפטיים. להילחם בוועדות הכנסת. להקטין פערים בין מרכז לפריפריות מסוגים שונים. מי שמע על עמותת חסד כזאת?!)

כשקוראים את החזקוני מסתבר שהצדיק והרשע הם די דומים. רק שהם מחזיקים בסט אמונות אחר, ובדרכי פעולה אחרות ליישום אמונותיהם. אולי ההבדל המרכזי ביניהם הוא שלצדיק יש "ברית". דהיינו,  מיסוד אידיאולוגי וקהילתי חזק מאוד שתומך באורח חייו וגם מבסס וכובל את אורח חייו). ואילו הרשע הוא אכן לעיתים שורש פורה ראש ולענה. הוא גדל פרא. ואוכל לא מעט מרורים. רק סוג אחר של מרורים. אני מאמינה שחשבון נפש אמיתי דורש מאיתנו להסתכל מסביב, גם על הרשעים בעינינו (חרדים? ערבים? חרד"לים? אחרים?). להסתכל על אורח חייהם מבעד למשקפיו של החזקוני. האם כל דרכם היא רק מענה לחולשה או חרדה? על איזה ערך או איזו חירות הם נלחמים? מה תיקון העולם שהם מציעים? נדמה לי שמבט מעמיק יכול לגלות בפנינו עולמות מטלטלים של "תשובה" "גאולה" ו"תיקון עולם". אכן התורה עומדת על כך שיש "טוב" ויש "רע". החזקוני שמציג את הרשע באורח כל כך מעמיק ומעורר הערכה עדיין סבור שהוא רשע. גם כשנסתכל במבט מעמיק על עולמות אידיאולוגיים אחרים ייתכן שעדיין נגדיר את מכלול חייהם כ"רשעים". אבל אני מאמינה באמונה שלמה שיהיה יותר מערך אחד שנרצה לאמץ. אני מאמינה שדווקא בהסתכלות הזו טמונה אפשרות להתחדשות אמיתית. וגם להשכנת שלום אמיתית.

שבת של שלום תשובה והתחדשות.