מדרש פתיחתא, הוא מדרש שפותח מפסוק שאיננו בתורה, בדרך כלל מהכתובים ומסיים בפסוק מפרשת השבוע, בדרך כלל הפסוק הפותח את הקריאה (בחלק מהמקרים לפי מחזור הקריאות בארץ ישראל, בה קראו בתורה במחזור של 3.5 שנים וסיימו את קריאת התורה פעמיים בכל מחזור שמיטה). ישנן פתיחתאות פשוטות העוברות מהפסוק "הרחוק" ישר לפסוק בפרשה, וישנן מורכבות ולולייניות במיוחד שעוברות בדרך פסוקים נוספים שכל אחד מהם משמש נדבך להצגת רעיונו הכללי של הדרשן.

 

חוקר התפילה והמדרש הידוע, יוסף היינימן, סבר שדרך דרשה זו התפתחה החל מהתקופה התנאית, אז שימשה לפתיחת הדרשה בבית הכנסת טרם קריאת התורה. היינימן עמד על כך שהפתיחתאות בדרך כלל אינן מפרשות עניין ספציפי בכתוב, כגון קושי תוכני או תחבירי בקריאה, אלא להעביר מסר כללי שהדרשן היה מעוניין להעביר לשומעיו. אולם ברור שאם הן אמורות להקדים את קריאת התורה הן וודאי אמורות לומר לקהל משהו עקרוני על הטקסט אותו עומדים לקרוא. 

 

גם אם הפתיחתאות לא נועדו להיאמר בציבור, דרך מרתקת בעיני לפרש את המדרשים הללו, היא לנסות להבין מה ראה הדרשן להסמיך את הרעיון המופיע במדרש דווקא לפרשה המסויימת אליה הוא מסמיך אותה. בדרך כלל (ואולי תמיד) נגלה שבכך מציע הדרשן פרשנות מעמיקה ולעיתים מפתיעה לפרשה הנקרית מצד אחד, ומצד שני יש בפרשה כדי להאיר את הרעיון בו ביקש הדרשן לדון.