בפרשת הקללות שבפרשת כי תבא אנחנו קוראים (דברים כ"ח ל'):
אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה [יִשְׁכָּבֶנָּה] בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ.
על כך מסביר הרמב"ם, (הלכות דעות ה' י"א):
דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר (בפרשת שופטים, דברים כ' ה'-ז'): "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ", "אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ", "אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ "אבל הטפשים מתחילים לישא אשה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות, או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות (דברים כ"ח ל'), "אִשָּׁה תְאָרֵשׂ", "בַּיִת תִּבְנֶה", "כֶּרֶם תִּטַּע", כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח דרכיך.
לגישת הרמב"ם הקללות (בד"כ) לא באות משמים – הן באות כי הפכנו את הסדר, כי לא תיכננו. בפתחם של עשרת ימי תשובה הרמב"ם לא מציע לנו תשובה מיסטית, תשובה אקסטטית, אפילו לא מהפך אישיותי מפעים. אין ריגושים ואין זיקוקין. הרמב"ם קורא לנו להשיב את הסדר על כנו. הרמב"ם מזמין אותנו לחשוב מה אנחנו מתכננים לשנה הקרובה.
מאחלת שנת תשובה לכולנו.
