בשם אומרם

פרשת השבוע עיטור - זיוה אופק לוגו

בשם אומרם

בנות צלופחד והפוליטיקה האמריקאית

 

הפוליטיקה האמריקאית מוזרה. אחד המאבקים המרכזיים בין שמרנים לליברלים הוא החופש לשאת נשק. מצד אחד עומדת חירות הפרט וזכותו להגנה עצמית, מנגד עומד הערך הכללי של חיי אדם שכן אין חולק שבמקום שנשק הוא זמין השימוש בו להרוג אנשים גם הוא זמין יותר. שמרנים נשבעים בערך החירות. ליברלים בערך החיים.

לאמריקאים יש מאבק מרכזי נוסף – הזכות להפלות. גם כאן הערכים העומדים על כף המאזניים הם חירות, אפילו במובן בסיסי הרבה יותר – עצם האוטונומיה על הגוף. גם כאן אל מול החירות עומד הערך של חיי אדם (עם השאלה המסובכת האם עובר הוא אדם ואם כן ממתי). שמרנים נשבעים בערך החיים, ליברלים בערך החירות…

אבל בניגוד לפוליטיקה, עד לאחרונה המשפט האמריקאי דווקא היה עקבי. בשני המקרים המשפט לא התערב. הוא איפשר לאנשים לשאת נשק. וכמובן איפשר גם להתנגד לכך. והוא איפשר לנשים לעשות הפלות וכמובן גם להתנגד לכך. בשני המקרים הוא היה מוכן לסכן חיים לטובת האנשים שהאמינו שאין מדובר בסיכון חיים ולחילופין שמחירו מוצדק. בעצם הגישה המשפטית האמריקאית היתה (על אף שלא בהכרח כך היא נומקה) שבמקום שיש מחלוקת ערכית ומוסרית מורכבת אין צורך שהמדינה תכריע. ביוני 2022 קבע בית המשפט האמריקאי כי מדינות רשאיות לאסור על הפלות (פרשת  Dobbs. Jackson Women's Health Organization.) ליברלים ופמיניסטים בכל רחבי העולם סערו. נשיא ארה"ב ניסה לתקן תקנות "עוקפות בג"ץ" כדי למזער את רוע הגזירה. פובליציסטים ליברלים טענו שבית המשפט האמריקאי החל בחיסול הדמוקרטיה. פובליציסטים שמרנים ישראלים, שיש להם חשבון משלהם עם בג"ץ ו"כנופיית שלטון החוק", טענו שהמאבק הזה מגלה את הצביעות הליברלית – כשבית המשפט פסק באופן ליברלי הוא היה מקודש. כשהוא פוסק באופן שמרני פתאום הליברלים נזכרים שלעיתים דרוש לעלות על מערכת המשפט עם D9…

פעמים רבות קל להבין את הביקורת השמרנית על בית המשפט ובמקרים רבים גם להזדהות איתה. ברוב המקרים הבחירה בין ערכים תוביל למדיניות מסוימת ולא אחרת. כך למשל בסוגיות ביטחוניות, בסוגיות הנוגעות לפליטים ועוד. בכל הסוגיות הללו עומדים ערכים נוגדים על כף המאזניים ואי אפשר לבחור עבור כל פרט בנפרד באחד הערכים. חברה חייבת לקבל בהם החלטה משותפת. ממילא כל פסיקה תהיה פוליטית. אבל בסוגיית ההפלות מתגלה דווקא צביעותם של השמרנים ולכן היא חושפת את עומק החרדה הליברלית. בחירה בין השמרנים לליברלים אינה שקולה ולמעשה כלל אינה דומה. כשהפלות הותרו בחוק שמרנים יכלו לחיות על פי ערכיהם ואף להילחם על הנחלת ערכיהם. כשהפלות נאסרות בחוק המשמעות היא שליברלים לא יוכלו לחיות על פי ערכיהם, וודאי לא להנחילם. חוסר השקילות הזה נכון בכל סוגיה בה הדילמה היא האם הפרט יכריע עבור עצמו או המדינה תכריע עבורו. זהו מאפיין הנוגע למחלוקות הנוגעות לדת ומדינה, למעמד אישי וכיוצ"ב. כששמרנים כורכים את התנגדותם למדיניות אקטיביסטית של ביהמ"ש בסוגיות פוליטיות, עם תמיכה גורפת במדיניות אקטיביסטית של ביהמ"ש המונעת מגוון של עמדות פוליטיות ואתיות מתגלה הצביעות הפוליטית. מסתבר ששמרנים ממש כמו ליברלים רוצים מערכת משפטית אקטיביסטית. אם זו מכריחה את כולם לנהוג על פי ערכיהם…

(לעיון נוסף במחלוקת בין שמרנים לליברלים בדבר תפקידה של מערכת המשפט ראו במאמר חוקים חוקה ומערכת המשפט. עוד על מחלוקות בין שמרנים לליברלים ראו במאמר מנהיגות נוסח ג'ונתן היידט)

 

****

 

נזכרתי בפסיקה האמריקאית על ההפלות בגלל מדרש על סיפורן של בנות צלופחד. בנות צלופחד מבקשות לרשת את אביהן ולקבל נחלה בארץ. מדרש תנחומא פותח את פרשנותו לפרשת בנות צלופחד במילים הללו (תנחומא, במדבר כ"ז ז'):

אותו הדור הנשים היו גודרות מה שאנשים פורצין.

 והמדרש מביא לכך שתי דוגמאות.

שכן את מוצא שאמר להם אהרן (שמות ל"ב ב'): פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ אֵלָי. ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר (שם פס' ג'): וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם – והנשים לא נשתתפו במעשה העגל.

לדעת המדרש אהרן מבקש מהגברים לקחת מהנשים והילדים את תכשיטיהם. הנשים מסרבות ולכן הגברים צריכים לתת את התכשיטים של עצמם. דוגמה שניה:

וכן במרגלים שהוציאו דיבה (במדבר י"ד ל"ו), וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו. ועליהם נגזרה גזרה, שאמרו (שם, י"ג ל"א): לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם. 
אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שהרי כתיב למעלה מן העניין: כי אמר ה' להם (שם, כ"ו ס"ה): מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ וגו', איש ולא אשה, על מה שלא רצו להיכנס לארץ. אבל הנשים קרבו עצמן לבקש נחלה (במדבר כ"ז א') –  וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד. ולכך נכתבה פרשה זו סמוך (למיתת מרים), שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים.

המדרש מנגיד בין המרגלים הגברים שלא רצו להיכנס לארץ ולנחול אותה לבין בנות צלופחד המבקשות נחלה. אבל אם נעיין בפעולות הנשים והגברים במדרש הזה נראה שהמדרש לא מובן. בשני המקרים, בניגוד לטענת המדרש, הנשים לא הצליחו לגדור את פריצת הגברים. חטא העגל נעשה. חטא המרגלים נעשה. וגם העונשים עליהם ניתנו.

כשניסיתי להבין מה בדיוק הנשים מתקנות, התחלתי לחשוב על הפוליטיקה האמריקאית… ואז הבנתי שזה בדיוק מה שהנשים מתקנות. הן לא מונעות את החטאים ותוצאותיהם, הן מציעות פוליטיקה אחרת. לעומת הגברים שמוצגים ככוחניים שרוצים להחליט על גוף הנשים ולפרוק מעליהן את תכשיטיהן עומדות הנשים ואומרות אני לא משתתפת. הן לא מתערבות בדרכי הפולחן של הגברים. הן פשוט עומדות על זכותן לפולחן אחר. הנשים לא מנסות להכריח את הגברים להיכנס לארץ. הן פשוט לא מוכנות להשתתף במרד, ובאופן אישי מבקשות נחלה. "הפרצות" אליהם מתייחס המדרש, אינם החטאים, שהרי אותם הנשים לא גדרו ולא תיקנו. "הפרצות" הן מלשון עריצות ושררה. כמו בביטוי המקראי "בני פריצים". את תפיסת השררה המחייבת את כולם לנהוג כאחד הן תיקנו.

בפשט המקרא מי שמפעיל כוחנות פוליטית מנצח. העגל נעשה. העם נותר 40 שנה במדבר. המדרש מנסה להגיד לנו שבטווח הארוך הנשים דווקא הצליחו. העובדה ששמרנים כמו ליברלים נאבקים על פנים שונות של חירויות הפרט לפי תפיסתם (כמו בדוגמת הנשק וההפלות) כנגד עריצות, מלמדת כמה עמוק הצליחו הנשים לגדור את הפרץ.

 

שבת של שלום וחירות.