בהקבלה למותו של יעקב, הפטרת פרשת ויחי עוסקת במותו של דוד וצוואתו לשלמה (מלכים א' פרק ב'). בצוואתו הוא עוסק בשמעי בן גרא (מלכים א' ב' ח'-ט'):

וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַה' לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב. וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל.

מי זה שמעי בן גרא? למה דוד מצווה על שלמה להרוג אותו? מה עניין חכמתו של שלמה לכאן? וכי מלך צריך להיות חכם כדי להרוג מתנגד פוליטי? 

****

שמעי מקורב לבית שאול. בזמן מרד אבשלום שמעי יוצא לקלל את דוד, בעיקר בשל המוות המשפיל והאלים שארגן דוד לילדי בית שאול (שמואל ב' ט"ז ז'-ח'). בתגובה אחיינו של דוד, ואחד מראשי לוחמיו, אבישי בן צרויה רוצה להרוג את שמעי. אלא שדוד מתנגד. דוד סבור שבאמצע מרד אבשלום הוא אינו צריך לנהל מלחמות אחרות (שם פס' י"א):

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה'.

כשדוד מנצח במרד, וחוזר למלוך, שמעי מגיע להתנצל ולבטא את נאמנותו כלפי דוד. אלא שהוא מגיע עם צבא של 1,000 איש ושרידי בית שאול. שוב אבישי מציע להרוג את שמעי. ושוב דוד מסרב, כדי לא להגביר את הזעזוע הפוליטי (שמואל ב' י"ט, פס' כ"ג-כ"ד). הסיפור מציג מאזן אימה. שמעי הוא מתנגד חזק עם כוח פוליטי ונראה שגם כוח צבאי משמעותי. במושגי המאה העשירית לפה"ס 1,000 איש זה צבא גדול. מצד שני דוד הוא מלך מנצח, שהוכיח את כוחו והוא זוכה כרגע לתמיכה נרחבת. אך הוא זקוק לייצוב ממלכתו.

זו הסיבה ששלמה זקוק לחכמה כדי להרוג את שמעי. הריגת שמעי משמעה התגברות על מאזן האימה. משמעה צבירת כוח פוליטי שיאפשר להרוג את שמעי ללא מחיר פוליטי. כדי לצבור כוח כזה שלמה זקוק לחכמה פוליטית רבה. לתמיכה ציבורית נרחבת. אולי אפילו להטיית נאמניו של שמעי אליו. שלמה מצליח. בפסוק האחרון של פרק ההפטרה הורג שלמה את שמעי והתנ"ך מסכם לנו את הסיפור:

וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה.

זהו סיכום מתבקש. אם שלמה מסוגל להרוג את שמעי אות הוא שהממלכה נכונה בידו.

****

מכאן עובר התנ"ך לסיפור חדש (מלכים א' ג' א'):

וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם.

אחרי שבפרק ב' סיים שלמה לחסל את אויביו מבית (ולבסס את תומכיו) הוא מתחיל לכרות בריתות פוליטיות עם השכנים. אלא שעל הסמיכות הזו מביאה הגמרא מדרש תמוה (ברכות ח' א'):

אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא (=משמו של עולא):

לעולם ידור אדם במקום רבו

שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה.

הרעיון ששמעי הוא הרב של שלמה הזוי. אדם שזיגזג בנאמנויותיו. שאיים על דוד כל חייו. שנרצח בידי שלמה – הוא הרב של שלמה?! רש"י אף מכיר מסורת ששמעי היה ראש הסנהדרין!  (רש"י על שמואל ב' ט"ז י' דיבור המתחיל "ה' אמר לו"). מה האינטרס של המדרש להפוך את שמעי לדמות מופת דתית?

התפיסה המקראית כמו גם החז"לית היא של הפרדת רשויות בין המלך לממסד הדתי. יש מלך יש כהנים ויש נביאים. מתקיימים ביניהם כל מיני מאבקי כוח אבל ככלל הם אינם כפופים זה לזה – במיוחד לא הכהנים למלך. יש להם עצמאות כלכלית באמצעות קרבנות, הקדשים ומערכת מיסוי (תרומות). יש להם מערכת משפט שהם עומדים בראשה (דברים י"ז ט'). יש להם אפילו כח שיטור עצמאי (ראו מלכים ב' פרק י"א).  בכל התנ"ך לא נמצא המלך שהעז לתקוף את כהני המקדש. כששאול הורג את נב עיר הכהנים חז"ל מייחסים לכך את אובדן ממלכתו וחטאו העיקרי. אולם בתקופת שלמה איננו שומעים על מערכת דתית עצמאית. הוא בונה את המקדש וממנה כהנים אבל איננו שומעים עליהם כגוף עצמאי. אפילו את חנוכת המקדש שלמה מנהל ביד רמה ומותיר לכהנים רק את הפולחן הטכני. לפי המסורת שלמה עצמו כותב שלושה מספרי התנ"ך – משלי, קהלת ושיר השירים. תפקיד שמטבעו שמור לאנשי דת ונביאים. אנחנו מכירים את נביאי דוד – נתן הנביא וגד החוזה. אנחנו יודעים שעל אף שהם היו תלויים בדוד ובכלכלתו הם גם ידעו ויכלו לעמוד מולו בביקורת נוקבת. אולם איננו מכירים נביא בתקופת שלמה. כל יועציו הם יועצים מקצועיים. לטענת המדרש, ברגע שכמלך יצרת רשות יחידה ועיקרת את עצמאות הרשות הדתית שם התחלת לעבוד עבודה זרה. זו הביקורת האירונית של המדרש על שלמה. "לעולם ידור אדם במקום רבו" כאילו שלמה המלך עבר דירה משמעי ולא רצח אותו… אבל כך מתאר המדרש את העובדה ששלמה לא השאיר מקום לרב או לראש הסנהדרין. הוא "רצח" את הרשות הדתית.

הרבה לפני הדמוקרטיה וללא כל קשר אליה היהדות האמינה בהפרדת רשויות. בסוג של הפרדת הדת מהמדינה. המלך אינו אל. הרשות הדתית עצמאית כלכלית ומוגנת מלחימה ותפקידה אינו פולחני בלבד אלא גם חינוכי ומשפטי. אולם היא אינה מולכת. במושגי העולם העתיק זו הפרדה ניכרת. זהו חידוש יהודי עתיק יומין שלמרבה הצער אנו נוטים להתעלם ממנו.

***

עדיין למדרש הזה יש גם תפקיד פרשני. דוד מסרב להרוג את שמעי  כי הוא נמצא באמצע מרד. אלא שלא ברור  מדוע הוא מוסיף:

הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ, ה'!  

מדוע דוד מניח ששמעי, המורד בו, פועל בהוראת האל? המדרש עונה על הקושי הפרשני הזה. אם לשמעי יש תפקיד דתי מרכזי, ותפקיד שדוד מכיר בו, ברור מדוע הוא סבור ששמעי פועל בדבר ה'. 

כשהמדרש קובע ששמעי היה רבו של שלמה, ולאחר שהסתלק החל שלמה לעבוד עבודה זרה, הוא גם מבהיר את פשט המקרא – ההתייחסות של דוד לשמעי כמי שפועל על פי דבר ה', וגם מותח ביקורת עקרונית על שלמה המלך – כל מלך חייב להעמיד לו רב – דהיינו ממסד דתי שאינו כפוף למלך.

שבת של שלום פרשנות והפרדת רשויות.