כשהייתי בת 8 חלמתי להיות חוקרת חיות כשאהיה גדולה. התחלתי מקיני הנמלים המרובים במגרש ליד ביתנו. ליום הולדתי ביקשתי וקיבלתי מצלמה פנקס ועפרון, והתכוונתי להשתמש באלו למעקב מסודר. כנראה שהתמדתי היתה (מאז ומעולם) נמוכה מסקרנותי כך שלא יצא רבות ממחקרי.

כשהייתי בת 12 היה ערב כיתה ובמסגרתו משחק משימות. אחת המשימות היתה לאסוף כמה נמלים בשקית. פוצצתי את המשחק משום "צער בעלי חיים" למגינת ליבן של חברותיי שטרחו על הכנת הפעילות. נדמה לי שבמקום לשחק שקענו בדיונים מוסריים. למיטב זכרוני הן טענו שזו צביעות להזדעזע מכמה נמלים אבל לאכול שניצל. חזרתי הביתה בלב כבד, גם בשל המריבה והויכוח, גם בשל כך שטענתן היתה נכונה בעיני. כעבור שבוע התחלתי להיות צמחונית – מאז ועד היום.

בילדותי אמי ניסתה לשפר את הליכתי הגמלונית. היא ביקשה שוב ושוב שאזקוף את גבי ואביט קדימה ולא לארץ. אבל אני לא הבנתי איך אנשים שמביטים קדימה מוודאים שהם אינם דורכים על נמלים. נותרתי גמלונית.

****

נזכרתי בכל הסיפורים הללו כעת בשל מדרש הפתיחתא הייחודי והחריג הזה לפרשת שופטים (דברים רבה ה' ב'):

(משלי ו', ו'-ח') "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ."
מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה?
רבנן אמרי: הנמלה הזו שלשה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף ולא בתחתון מפני הטינה אלא באמצעי.
ואינה חיה אלא ששה חדשים. למה? שמי שאין לו גידים ועצמות אינה חיה אלא ששה חדשים.
וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצא חטין ושעורין ועדשים.
אמר רבי תנחומא וכל חיה אינה אלא חטה ומחצה (=וכל מה שהיא אוכלת בחייה זה רק חיטה וחצי) והיא כונסת את אלו.
ולמה היא עושה כן?
שאמרה שמא יגזור עלי הקב"ה חיים ויהיה לי מוכן לאכול.
אמר רבי שמעון בן יוחאי:  מעשה היה ומצאו בבור שלה שלש מאות כור מה שמכנסת מן הקיץ לחורף. לפיכך אמר שלמה "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם". אף אתם התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא.
ומהו "רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם"?
רבנן אמרי ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל.
אמר רבי שמעון בן חלפתא: מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה. 
באה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה.
ראה חכמה שיש בה, וכל השבח הזה שיש בה, שלא למדה מבריה, ולא שופט ולא שוטר יש לה שנאמר "אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל".
אתם שמניתי לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה שתשמעו להן –
הוי (דברים ט"ז י"ח) "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ".

איני מכירה עוד מדרש אגדה שאופיו מדעי במובהק כמו המדרש הזה. ככל מדען מבקש הדרשן לספק את הסקרנות האנושית במידע רחב ומדוקדק. גם אם במדע המקובל היום המידע מוטעה. המדרש טועה במבנה הקן של הנמלה, לא מדובר דווקא ב3 קומות. אצל נמלים השוהות בקינים קבועים הקן יכול להיות מורכב ביותר ולהגיע לעשרות קומות עד לעומק של 3 מטר(!) ואילו נמלים אחרות יסתפקו בקן קטן ושטחי, לאו דווקא בתוך האדמה. המדרש טועה גם לגבי תוחלת החיים. נמלים חיות בדרך כלל בין שנה לשלש שנים והמלכה השמורה יכולה להגיע עד לגיל 30. המדרש טוען שהנמלה לא למדה מאף אחד. אולם מחקרים על קיני נמלים מלמדים שנמלים מלמדות זו את זו מניסיונן בתהליך למידה אקטיבי. הן מראות אחת לשניה את מה שנדרש לעשות ומשתמשות לשם כך גם בחוש המישוש וגם בחוש הריח. הן אפילו עוסקות ברפואה ולומדות ויודעות לטפל בזיהומים ולקטוע רגל חולה במקרה הצורך(!) יתר על כן, בהתאם להצלחותיהם בלימודיהם (בין היתר) נקבעים תפקידיהם. כך למשל נמלים שכושלות במציאת מזון יועברו לטיפול בביצים בזחלים ובגלמים. אבל זו כמובן דרכו של מדע. הוא מתקן את מסקנותיו כל הזמן.
המדרש מדעי גם בכך שהוא אינו מסתפק בידע. הוא מבקש להפיק מהידע כלים לשיפור החיים האנושיים. כיום למשל, חוקרים מדענים הפרשות של נמלים היודעות לרפא זיהום שעמיד בפני האנטיביוטיקה האנושית. באותו אופן חוקר המדרש את ארכיטקטורת הקן כדי להציע שיפור של הארכיטקטורה האנושית. כך עובד מדע מאז ומעולם. 
ראוי בהקשר הזה לשים לב למבנהו של המדרש. הפתיחה האנונימית שלו עוסקת כאמור במדע באופן קלאסי. בפירוש המדרש נחלקים רבי תנחומא ורבי שמעון בר יוחאי. רבי תנחומא מבקש להדגיש את השגשוג החומרי ורבי שמעון בר יוחאי את השגשוג הרוחני. המדרש מסיים בעמדתו של רבי שמעון בר חלפתא שבאמצעותו קושר הדרשן בין השגשוג המדעי לפרשת שופטים. רבי שמעון בר חלפתא מדגיש את העובדה שתפקידו של המיסוד החברתי, הם השופטים והשוטרים וכמובן המלך, ליצור את הנורמות שיאפשרו חברה משגשגת תוך שמירת גבולות מוסריים. זה תפקידם וזו ההצדקה לקיומם.

הנמלה נבחרה משום שהיא אחת מהחיות הבולטות ביותר בארגונן החברתי המופתי והמסועף. לפי המדרש היא בונה בתים בארכיטקטורה שמגנה עליה מפגעי הטבע, היא אוגרת מזון יותר מכדי צורכה, ומפעל חייה משמש ליותר מאשר אורך חייה כפרט. היא מקיימת תקשורת עם נמלים אחרות, תקשורת המסדירה את הקניין של כל אחת מהן. הרשימה הזו מבטאת מסר ברור על תפקידה של מנהיגות ובכלל על תפקידו של הארגון החברתי האנושי – להביא לשגשוג שמשמעו בטחון תזונתי וקורת גג אפקטיבית לכל אחד מחברי הקבוצה, לייצר עושר במובן זה שכל אחד מחברי הקבוצה ייצר ויתרום יותר מסיפוק צרכיו כפרט, ואלו יאגרו לטובת העתיד והקבוצה בכללותה. לאחר הפתיחה המפורטת הזו חולקים רבי תנחומא ורבי שמעון בר יוחאי. רבי תנחומא מבקש שנלמד מהנמלה ליצור באמצעות המבנה החברתי עתיד בטוח. אם יאריך אלהים את חיינו יותר מהמתוכנן, או אם מכל סיבה אחרת נידרש ליותר ממה שתיכננו, היצרנות האנושית אמורה להיערך לכך יחד – לא באופן סימבולי אלא באופן ממשי, ממש כפי שנוהגת הנמלה. רבי שמעון בר יוחאי אינו יכול להשלים עם המגמה החומרנית של המדרש הזה בכללותו ושל רבי תנחומא בפרט. הוא מבקש שנלמד את דרכיה של הנמלה באופן סימבולי. כפי שהיא אוגרת מזון לעתיד נאגור אנחנו מצוות לעתיד לבוא. אולם ברור שמדרשו מובא כעמדת מיעוט שתפקידה לאתגר את המהלך הכולל של המדרש בתסיסה רוחנית חשובה, אבל צדדית. מי שמבקש ללמוד מהנמלה באופן סימבולי לא אוסף שורה שלמה של פרטי מידע עליה. מי שמבקש לימוד סימבולי שעניינו העולם הבא, לא הופך את הארגון החברתי הייחודי של הנמלים למופת של חברת השפע והצדק.

המדרש מבקש שנקרא את פרשת שופטים במשקפיה של חברת הנמלים. הוא מבקש שנזכור תמיד שכל תכליתו והצדקתו של המיסוד החברתי הוא שגשוג המוגבל על ידי הנורמות שמבטיחות הן את השגשוג הכולל והן את בטחונם של הפרטים בחברה.

קראתי את המדרש הזה כמעט דומעת. האם העמדנו מלך שופטים שוטרים ונביאים שתכליתם שגשוגנו הכולל חומרית ומדעית? שמספקים בטחון לפרט ולחברה לצורך השגת השיגשוג הזה? האם שמרנו את עמדתו של רבי שמעון בר יוחאי כעמדת פולמוס המבטיחה תסיסה רוחנית או שהיא כבר עמדה שלטת עליה כבר העיד אביי (ברכות ל"ה ב'):

הרבה עשו… כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם.

בימים של יאוש נדמה לי שעלינו לחזור למושכלות הבסיסיים של המדרש הזה, תפקידנו לקדם מדע ומחקר, להבטיח בטחון תזונתי ועתיד כלכלי, שלא לומר להבטיח את החיים כאן ועכשיו. ללכת אל הנמלה.

****

השבוע ציינו את ראש חודש אלול. פתיחת תקופת הרחמים והסליחות. המשנה קובעת  (ראש השנה א' א'):

ארבעה ראשי שנים הם…
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי (ואין הלכה כמותם).

הרב אהרן וראדי מייסד פרויקט הסידור הפתוח (פרוייקט לכינוס חומרים יהודיים ליטורגיים ומאמרים עליהם הפתוח לכל אחד) מבקש להפוך את "ראש השנה למעשר בהמה" ל"ראש השנה לבהמות וחיות" – יום של דין וחשבון נפש בדבר יחסנו לבעלי חיים כמתואר במאמרו על ראש השנה לבהמות (פורסם בפרוייקט). אביא רק קטע אחד מהמאמר, כפי שתירגמה הרבה פרופ' דליה מרקס:

זה לא מקרי שראש השנה לבהמות פותח את זמן חשבון הנפש באלול. לפני שנתקן את יחסי אדם וחברו, עלינו תחילה לתת את דעתנו על כל בעלי החיים, שאנו נזקקים להם לכלכלתנו ולחיינו, והם תלויים בנו לכל דבר ועניין. לפני שנוכל לפנות לרועה שלנו שישמור ויגן עלינו, עלינו להכיר באחריותנו ל"צאן" שלנו. אנו משמרים את מסורת המעשר, בכך שאנו סופרים את הנפשות שאנו אחראים עליהם ומחשיבים אותן.

בשנים כתיקונן הייתי מעלה על נס  את הרעיון לדאוג לנמלים כפי שנהגתי בילדותי. בשנה הזו, כשאנו כושלים שוב ושוב בלדאוג לחיי אדם כפשוטם, בשפיכות דמים וביצירת חורבן כלכלי, כשמנהיגינו חולמים על העולם הבא ומפקירים את השגשוג והחיים שבעולם הזה, אני אסתפק בלחגוג את ראש השנה לבעלי החיים בכך, שלוואי ונלמד מהנמלים לכונן חברה שמגנה על שגשוגנו ועל הפרטים שבתוכה.

שנה של שלום ומוגנות.