בפרשת בלק מספרת התורה, שלפני שמלך מואב החליט לשכור את שירותיו של בלעם כדי לקלל את ישראל, משתפים המואבים את זקני מדין בחרדותיהם מפני קירבתם של בני ישראל (במדבר כ"ב ד'):

וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה.

המדרש (במדבר רבה, כ' ד') מעיר על כך:

מה טיבן של זקני מדין כאן?
שהיו (המואבים) רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך הארץ ואמרו: מנהיג שלהן במדין נתגדל נדע מהן מה מדותיו.
אמרו לו זקני מדין: אין כוחו אלא בפיו.
אמרו להם: אף אנו נבוא כנגדן עם אדם שכוחו בפיו.

המדרש מזמין אותנו לחשוב על כוחות או כישורים בולטים שמלווים כל אחד מאיתנו מילדות. הוא גם מסב את תשומת לבנו לכך שלעיתים משתמשים בהם נגדנו.

שבת של שלום וכישרון.