פתיחתא

פרשת השבוע עיטור - זיוה אופק לוגו

פתיחתא

מחזון ליעדים

באמצעות פרשנות חלומותיו של פרעה משנה יוסף את הכלכלה המצרית, ולמעשה את כלכלת העולם, למשך אלפי שנים. לפי הסיפור המקראי יוסף מלאים את אדמות מצרים וממציא את כלכלת האריסות. הוא הופך את המצרים לאריסים ומגן עליהם משנות רעב, כמובן שהמחיר הוא אובדן אדמותיהם ותלותם המוחלטת בפרעה – בעל הקרקע. בכל ימי הביניים החקלאות בכל העולם המערבי מבוססת על כלכלת האריסים. במצרים ובכלל במזרח התיכון הכלכלה הזו נמשכת עד לתוככי המאה ה-20. חלק מהסכסוך הציוני – פלסטיני מקורו בכך שכשציונים קנו חלקות קרקע מאפנדים ערבים, הם נישלו בכך את האריסים שעיבדו את אותן חלקות. לא משום שהם היו קולוניאליסטים מעוולים, אלא משום שהם ביקשו לעבד עצמאית הקרקע. אולם לפי חוקי האריסות, לאריסים לא היתה כל בעלות על הקרקע ולכן האריסים איבדו את מקומם ומשלח ידם, מבלי שקיבלו דבר בתמורה.

אולם הפעם אני מבקשת להתמקד בשאלה כיצד הופכים החלומות של פרעה לחזון של יוסף?

הגמרא במסכת תענית, מיד אחרי הסיפור הידוע על חוני המעגל, שעמד בתוך המעגל ודרש "גשמים עכשיו!" מספרת לנו עליו סיפור נוסף (בבלי, תענית, כ"ג א' – מתורגם):

כל ימיו של אותו צדיק (חוני) היה מצטער על מקרא זה (תהלים קכ"ו א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.

אמר: וכי יש שיישן אדם שבעים שנה בחלום?!

יום אחד היה מהלך בדרך. 

ראה איש שהיה נוטע חרוב.

אמר לו: חרוב זה, לאחר כמה שנים נושא פירות?

אמר לו לשבעים שנה.

אמר לו: הסבור אתה שתחיה עוד שבעים שנה?!

אמר לו אותו האיש: אני מצאתי את העולם בחרובים, כך אני נוטע לבני.

ישב חוני לאכול,

נפלה עליו שינה ונרדם.

עלה צוק והקיף אותו, ונעלם מעיני הבריות, וישן שבעים שנה.

כאשר התעורר, ראה איש שמלקט פירות מאותו החרוב.

אמר לו: האם אתה זה שנטעתו?

אמר לו: אבי אבא.

אמר: ודאי מנמנם הייתי שבעים שנה.

חוני המעגל הוא איש ההווה. הוא דורש מאלהים שהנס ייעשה לו כאן ומיד. הוא אינו מסוגל להעלות בדעתו כיצד חלמו שבי ציון את ירושלים במשך שבעים שנים רצופות. אין לו שום יכולת להפוך את החלום לחזון.

הסיפור שאולי קרה ואולי רק נחלם, מלמד את חוני שעולם שבו לא קיים חלום ארוך טווח המוליד פעולות להגשימו, הוא עולם חסר עתיד. הוא עולם שבו הורים לא מותירים דבר לילדיהם. הוא עולם שבו ילדים מוצאים עולם ריק ללא פירות. הוא עולם שבו אין פעילות פוליטית כנגד רעב.

 

יוסף, כמו הזקן הנוטע חרובים, הם כולם חולמים. אבל הם חולמים שיודעים להפוך חלום לחזון בר הגשמה. שניהם מזמינים אותנו לחשוב מהו החלום או החזון שלנו? וכיצד הופכים אותו ליעדים ברי הגשמה?

 

שבת של שלום וחלומות נעימים.