"שמחת תורה" שקרוי בתורה שמיני עצרת מעורר תמיהה. שבוע שלם חגגנו את סוכות. מה עניינו של היום הזה? אחד המדרשים המפורסמים עונה כך (ילקוט שמעוני על התורה, תשפ"ב):
אמר רבי אלכסנדרי: משל למלך שבאה לו שמחה כל שבעת ימי המשתה.
והיה בנו של המלך טורח עם האורחים.
וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו…
עכשיו אני ואתה נשמח יום אחד ואיני מטריח עליך הרבה…
כך כל שבעת ימי החג ישראל עסוקים בקרבנותיהן של אומות העולם…
וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל: עכשיו אני ואתם נשמח יחד ואיני מטריח הרבה עליכם…
אמר רבי אבין: אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה?…
אמר רבי יצחק: בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך.
המדרש עוסק בפרטיקולרי מול האוניברסלי. לטענת המדרש הדגם של סוכות מציע שבעה ימים של עיסוק אינטנסיבי בצרכי העולם כולו (באמצעות הסמליות של הקרבת 70 הפרים המוקרבים בסוכות כנגד 70 עמי העולם, המייצגים את כלל האנושות), וביום השמיני התמקדות בייחודיות של עם ישראל באמצעות שני קורבנות בלבד.
סוכות הוא החג שבו אנחנו צריכים ליצור לנו את הסוכה כבית, ולעבור לגור בסוכה. כמו בכל מעבר דירה אנחנו צריכים להגדיר לנו מהו בית. אכן, כל הלכות סוכה עוסקות בתנאים המינימליים להגדרת מקום כבית. המדרש הזה, שעוסק בבית המקדש – הבית המשותף של ה' ועם ישראל ("וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם") מזכיר לנו שבית הוא המקום שאפשר להזמין אליו אורחים ולטרוח יחד על אירוחם הנדיב. ובית הוא גם המקום שאפשר להסתפק בו בארוחה של 2 מנות (שלעיתים זה פשוט כריך…) ולהנות מהאינטימיות שבה. בעיקר קובע המדרש שבית זה המקום שבו אנשים שמחים יחד.
המדרש בוחר לסיים את הרעיון הזה במשמעות השמחה. רבי אבין שואל במה לשמוח. והמדרש באמצעות רבי יצחק מציע לשמוח באותיות, בשפה. בכך מבהיר המדרש שמה שהופך קבוצת אנשים לבית, למשפחה, ביחס לעולם הסובב, ממש כמו מה שהופך אנשים לעם ביחס לעולם הסובב זו השפה המשותפת. זה לא רק שכולנו מדברים עברית. זה שכולנו מבינים את הביטוי "אחי, בא לך להוריד לאפה?" או "אותיות של קידוש לבנה" (שני ביטויים שלא ניתן להבינם מילולית גם אם נדע את כל המילון). זה מה שיוצר בית – בית לאומי ובית פרטי.
המדרש מזכיר לנו שחלק מיצירת בית היא לעמול על השפה בה מדברים בבית. המדרש מבקש מאיתנו שניצור בבית הלאומי והפרטי שלנו שפה משמחת.
מאחלת מעומק לב שלא ניאלם. שלכולנו תימצא שפה, ואנשים לדבר בה איתם, ושזו תהיה שפה בונה כמו אותיות הא' -ב' שלפי המסורת שלנו, מהם בנויה כל המציאות.
