אנו בתקופת העלאת נרות – עוד נר נשמה ועוד נר נשמה. גם הבקר "הותר לפרסום". מסתבר שישנם עשרות שירי "הותר לפרסום" שהולידה המלחמה הזו. אני מבקשת להביא מתוכם שלושה שמתכתבים עם מדרשי פרשת בהעלותך.

הקינה

המדרש (תנחומא, במדבר ח' ג') מתאר את הולדתם של נרות הנשמה:

שנמשלו נפשותיכם כנר, שנאמר (משלי כ' כ"ז) "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם"

על כך דורשת המשוררת שולמית אורבך:

הותר לפרסום – שולמית אורבך

הֻתַּר לְפִרְסוּם
שֶׁיֵּשׁ לוֹ פָּנִים וְעֵינַיִם רַכּוֹת
וּשְׂפָתַיִם
שֶׁלֹּא
וְאִמָּא שֶׁרַק רוֹצָה לְחַבְּקוֹ
לְהַנִּיחַ רֹאשָׁהּ בְּחֵיקוֹ
הֻתַּר לְפִרְסוּם
שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם שֶׁהָגוּ אוֹהֲבָיו
וְקָרְאוּ לוֹ בְּאֹשֶׁר גָּדוֹל
וְעַכְשָׁו יֵחָרֵת עַל אַבְנֵי מַצֵּבָה
לְצִדּוֹ יִכְתְּבוּ שֶׁנָּפַל הוּא בַּקְּרָב
וְנֵרוֹת וּפְרָחִים וַחֲלוֹם שֶׁנִּקְבַּר
יַחַד עִמּוֹ
הֻתַּר לְפִרְסוּם
שֶׁיֵּשׁ לוֹ הוֹרִים וּדְמָעוֹת אֵין מִסְפָּר
וְאִשָּׁה שֶׁחָשַׁךְ לָהּ אוֹר הַמָּחָר
וְיֶלֶד אוֹ אָח שֶׁיִּכְאַב לְתָמִיד
וְעָפָר טָרִי מְכַסֶּה עַל עָתִיד
הֻתַּר לְפִרְסוּם
שֶׁבַּכְּתֹבֶת הַהִיא יֵשְׁבוּ אֲבֵלִים
וְעָלָיו יִכָּתְבוּ הֲרָרִים שֶׁל מִלִּים
שֶׁהוּא כְּבָר אֵינֶנּוּ, נַפְשׁוֹ הוּא מָסַר
בִּשְׁבִילִי. בִּשְׁבִילְךָ.
בִּשְׁבִיל יוֹם הַמָּחָר
כָּךְ הֻתַּר לְפִרְסוּם. כַּתָּבֵנוּ מָסַר.

המחאה

עוד מספר המדרש (שם, ח' ג'):

את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע… 
מה עשה משה?
נטל את הכיכר והשליכו לאור, ואמר משה: ריבונו של עולם, הרי הכיכר נשלך בתוך האש, כשם שאתה רוצה, תעשה לפניך. מיד יצאת המנורה עשויה כתיקונה.

למדרש הזה ישנו ריבוי גירסאות – בכולן משה מתקשה בעשיית המנורה יותר מכל כלי המשכן. בחלקן אלהים מלמד אותו לעשות את המנורה. בחלקן אלהים מציע למשה לעשות אותה במקומו. בגירסה הזו משה הזועם לא מותיר בידי האל ברירה אלא לעשות אותה במקומו. אלהים ציווה אותו, אבל הוא משליך את הזהב ואומר לאלהים שיעשה מה שבא לו. ואני תוהה, למה התקשה משה דווקא במנורה? ומדוע בחר המדרש הזה לצייר את משה באקט מחאה כל כך בוטה? האם בגלל שנרות המנורה הן סמל לנשמות האדם? לכל שנקריב לטובת האל לא באופן סימלי, אלא ממש בנפש? לכל שנקריב במצוות כהנים ממסדים מקדשים ואנשי דת ואידיאולוגיה מכל הסוגים והמינים? ואולי הבין משה מה שיבינו מדרשים רבים אחרים: המנורה שמאירה לאל שאינו זקוק לאורה חושפת את כל המופרך והסדוק בכל אמונה ואידיאולוגיה באשר הן?

את המחאה שיש במדרש הזה דורשת המשוררת שרי קרוזר כך:

הותר לפרסום – שרי קרויזר

הַבֹּקֶר הֻתַּר לְפִרְסוּם
שֶׁלַּיְלָה
וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם
פֻּרְסַם שֶׁהַבֹּקֶר הֻתַּר רַק צֶבַע אֶחָד
וּבְיַחַד נְנַצֵּחַ אִם נַחֲשֹׁב
כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר
וְלֹא נְפַרְסֵם
כְּמוֹ שֶׁאָסוּר
אִם לֹא נְנַסֶּה לְהַפְרִיד בֵּין מַיִם לַמַּיִם
אוֹ לְחַפֵּשׂ שָׁמַיִם
כִּי עַכְשָׁו כְּשֶׁחָזַרְנוּ לְתֹהוּ וָבֹהוּ
צָרִיךְ לְיַשֵּׁר קַו עִם הַלַּיְלָה וְעִם הָאַחְדוּת
הַמַּחְשַׁבְתִּית
זֶה לֹא מַתְאִים
זֶה פָּשׁוּט לֹא הַזְּמַן
לִתְהוֹת
לְדַבֵּר
לַחֲשֹׁב
לִהְיוֹת
אָדָם.

הנחמה

המשורר דעאל רודריגז גארסיה מנסה בעדינות רבה לגעת בעתיד ובתקוה:

הותר לפרסום – דעאל רודריגז גארסיה

הֻתַּר לְפִרְסוּם
כִּי לִבֵּנוּ נִשְׁבַּר.
וּבַמִּסְתָּרִים
בַּחֲדָרִים רֵיקִים
רִבְבוֹת יְבָבוֹת
נֶחְנָקוֹת לְלֹא קוֹל.
הֻתַּר לְפִרְסוּם
כִּי דָּמֵנוּ הֻתַּר.
וְנִבְזַזְנוּ בָּאֲפֵלָה
מִן הַיָּקָר מִכָּל יָקָר.
כְּבָר הֻתַּר לְפִרְסוּם
כִּי זִיווֹ הַקָּסוּם הַמַּבְהִיק
מִפְּנֵי זֶה שֶׁאָהַבְנוּ, כָּבָה.
אֲבָל תַּחַת אוֹתָהּ אֲדָמָה
כְּבָר מֵנֵץ צֶמַח עַקְשָׁן
מַשְׁרִישׁ עַד אֵין קֵץ
וְנִלְפָּת אַהֲבָה.

גם המדרש, עוסק בעתיד בזהירות רבה. המדרש מבטיח, אבל ההבטחה היא "על תנאי" (במדבר רבה ט"ו ב'):

אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא.

נדמה שכעת, כשאנו מדליקים כל כך הרבה נרות, אנו נאחזים בכל כוחנו בניצנים משרישים הנלפתים אהבה. בשעה הזו אנו יכולים להתפלל ואפילו לתבוע – אנו מבקשים אורה גדולה.

שבת של שלום ואור.

פורסם ביום 21.6.24