בספר שמואל אנחנו מקבלים הצצה חריגה (כמעט יחידאית בתנ"ך) לעולמם של חבורות הנביאים שפעלו בתקופת הנבואה הקדומה (לפחות. איננו מקבלים הצצות נוספות לחבורות הללו). הוא מציג בפנינו שני סיפורים על התנבאותו של שאול – האחד הוא סיפור חיובי בו הנבואה היא אחת מהאותות שמקבל שאול משמואל על כך שהוא עתיד למלוך. שם האקסטזה מושגת באמצעות מוזיקה ואפילו שם אנשים מן היישוב תוהים על קבוצת הנביאים ומה קרה לבן של קיש שהצטרף אליהם. ובלשון המקרא (שמואל א' י'):

וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים. וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ ה' וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר…

וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם. וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ? הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים?!

בסיפור השני הביטוי המפורסם "הגם שאול בנביאים" מיוחס לסיפור הרבה פחות מחמיא לשאול. בשלב הזה תוקפת את שאול "רוח רעה". הוא רודף את דוד להמיתו. דוד בורח, ושאול, תוך כדי מרדפו אחר דוד, עולה לשמואל לרמה. בדרך הוא עובר "התקף נבואי" בו הוא פושט את בגדיו ונופל עירום כל היום וכל הלילה כשהמקרא מתאר את החוויה הזו כהתנבאות. ובלשון המקרא (שמואל א' י"ט כג-כד):

וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹהִים, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד בֹּאוֹ בְּנָיוֹת בָּרָמָה. וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו, וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה. עַל?! כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם?

לא פלא שהושע מנבא (הושע ט' ז'):

יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל – אֱוִיל הַנָּבִיא, מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ.

מנגד שמואל העומד בראש חבל נביאים זוכה להערצה, משמש כמנהיג ושופט ואף ממליך מלכים – הן את שאול והן את דוד. אלישע ממליך את בית יהוא. נביאים מנתן ועד ישעיהו מסתובבים בחצרות כל מלכי ישראל ויהודה. משפיעים על המלכים, משמשים כיועציהם, ואף מרשים לעצמם לנזוף בהם. היחסים בין מלכים לנביאים מורכבים. נביאי ה' נרדפים בתקופת אחאב אולם הוא נזקק לנביאי הבעל. ירמיהו מושם בבית סוהר כי נבואותיו לא נעמו לצדקיהו. אבל צדקיהו מחזיק חבורות של נביאי המקובלים עליו.

בקיצור, הנביאים הם מצד אחד אנשי שוליים אקסטטיים ומיסטיקנים שמנהגיהם זרים ואף מעוררים חשדנות או לעג ומנגד הם אנשי קודש בעלי קשרים פוליטיים והשפעה ציבורית רחבה, אליהם עולה הציבור כל ראש חודש וכל שבת לשמוע את נבואותיהם. לפחות המצליחים שבהם. ואולי התיאור הזה מתאים למיסטיקנים מאז ועד היום. מעין היחס לו זוכים מקובלים בימינו?

שבת של שלום ורוח.