בהפטרה לפרשת חקת מסופר סיפורו של יפתח הגלעדי. ההפטרה מספרת את תולדות חייו של יפתח עד נצחונו את בני עמון, אולם עוצרת לפני מימוש הנדר שלו כלפי בתו.

"בנות דינה" קבוצה של רבות רפורמיות שהחלה לעסוק בהשמעת קול רבני, בעיקר כנגד פגיעות מיניות, הציעה לציין את שבת פרשת חקת כ"ש-בת יפתח" בה יעסקו באלימות של הורים כלפי ילדיהם. הן הציעו להמשיך ולקרוא את ההפטרה עד סיום סיפורה של בת יפתח שאביה הקריב אותה. אולם בעיני יש חשיבות מרכזית דווקא לתחילת ההפטרה. שם מתגלה שהאלימות הנוראית של יפתח כלפי בתו היא בעצם דור שני ולמעשה שלישי לאלימות משפחתית. וכך נפתחת ההפטרה (שופטים י"א, א'-ג'):

וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה. וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח. וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ  בָּנִים; וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח, וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה. וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב.

יפתח נולד כתוצאה של שימוש בזנות. במילים אחרות כתוצאה של אונס וניצול. הוא "הכבשה השחורה" על אף שהוא גיבור חיל. הוא מגורש מביתו ומנחלת אבותיו משום שאימו זונה. הוא הופך להומלס ומקים כנופיה. מה שהתחיל באונס וניצול של האם הופך לגירוש ונישול של הבן.

איזו מערכת יחסים היתה בתוך המשפחה הזו במשך שנים שהובילה לכך שהאחים יכלו לגרש את אחיהם?! שהאב לא אמר כלום? שהמשפחה המורחבת לא אמרה מילה? שזקני העיר ושופטיה לא אמרו דבר? מה שהופך בדור השלישי להקרבת הבת. ואם נשפוט לפי חז"ל בת יפתח הוקרבה בדיוק כמו אביה וסבתה. היא לא הומתה אלא גורשה מהחברה הנורמטיבית.

אלא שעד למאה ה-18 לא מצאתי ולו פרשן אחד שגירושו של יפתח מפריע לו! רק בעת החדשה אנחנו שומעים ביקורת כלשהי על אחיו של יפתח. כך מפרש רבי יונתן אייבשיץ במאה ה-18 בפירושו אהבת יהונתן (פירוש על ההפטרות):

דאים כתובת בנין דכרין. היינו שבניה של אותה אשה יורשין כתובתה וידוע דנשים בכתובה ופלגשים בלא כתובה ואם כן לא היה ליפתח חלק בכתובה, ועל זה אמר "ויגרשו אותו". אמנם אף על פי כן לא כדין עשו כי לו משפט הבכורה דכתיב "לא יבכר את בן האהובה".

מה שמטריד את אייבשיץ זה איך ייתכן שהאחים גירשו את יפתח? איך ייתכן שזקני העיר ושופטיה איפשרו זאת, מבחינה משפטית? אייבשיץ מעמיד מציאות משפטית מומצאת שיכולה להסביר זאת. ולמרות הפירוש האפולוגטי הבוטה אייבשיץ עדיין מוחה על התוצאה ועל המערכת המשפטית שאפשרה זאת.

פירוש "מצודת דוד" של רבי דוד אלטשולר בן התקופה חולק על כך שבכלל היתה פה איזושהי מציאות משפטית הולמת ומפרש בפשטות:

"ויגרשו" – בחזקה ובאלימות.

התנהגות עבריינית אלימה בתוך המשפחה כשמערכת המשפט והאכיפה, כהרגלה עד ימינו, כושלת מלהגן על יפתח.

מצאתי עוד פרשן אחד ויחיד, במאה ה-19, שמבקר את אחי יפתח בדרך דומה, המלבי"ם האהוב עלי. ככל שהצלחתי למצוא – 3 פרשנים יחידים בתוך אלפיים שנות מסורת, וכולם מושפעים מרעיונות העת החדשה באופן מובהק. אם רוצים לדעת מדוע המסורת שלנו (כמו כל מסורת) זקוקה נואשות לאיום מערער תמידי, כדאי ללמוד את סיפור ההתעללות ביפתח ובאמו. כדאי לשים לב שיותר מ-2,000 שנה ההתעללות הזו לא הפריעה לאיש. ששימוש בזנות ודחיית הילדים שנולדים מהשימוש הזה נתפס בידי פרשנינו (עד עליית הנאורות והחילון) כמובן מאליו. למעשה גם אז אין שום עין שרואה את הקשר בין ההתעללות בסבתא ובבן, לאכזריות הטרגית כלפי הנכדה. אבל התעללות במשפחה ממש מאופיינת במעבר בין-דורי. ילדים שהחברה לא מצליחה לעצור את ההתעללות בהם מועדים בשיעורים עצומים להמשיך להיות קורבנות או מקריבים גם בבגרותם.

פטריארכליות כמו כל היררכיה חברתית מבוססת על כך שלא נראה – שלא נוכל לראות. שנוכל להשתמש בזונות להנאתנו אבל לבוז להן ולהתעלל בילדיהן. שנצעק "צניעות!" אבל נגן על מתעללים מינית. שלא נראה בכלל את הסתירה. והכי חשוב – שכל אלו ייראו לנו הוגנים, טבעיים וסבירים. אני מאמינה באמונה שלמה שהאדמה צריכה להמשיך לרעוד. ותפקידנו להרעיד אותה מבפנים כמו אלטשולר אייבשיץ  והמלבי"ם. ולו כדי שהסובלים מאלימות ייראו והאלימים יחושו יראה.

אני מבקשת לסיים בתזכורת לכך שעדיין איננו רואים:

אֵיפֹה הָיוּ הַשְּׁכֵנִים? / יהודה אטלס

כְּשֶׁאִמָּא כָּעֲסָה עָלֵינוּ, כִּי הַכַּדּוּר פָּגַע בַּפְּסַנְתֵּר,

הִיא סָגְרָה אוֹתָנוּ לַיְלָה שָׁלֵם בַּמַּחְסָן בֶּחָצֵר.

יָשַׁבְנוּ שָׁם בַּחֹשֶׁךְ, בֵּין הַגּ'וּקִים וְהַגְּרוּטָאוֹת,

וּבָכִינוּ וְצַרְחָנוּ צְרָחוֹת נוֹרָאוֹת,

וְרַק בַּחֲצוֹת, כְּשֶׁנִּצְרַד כְּבָר הַגָּרוֹן,

נִרְדַּמְנוּ בַּכֻּרְסָה הַשְּׁבוּרָה לְיַד הָאָרוֹן.

אָז עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה רַק לִשְׁאֹל,

בְּשֵׁם שְׁנֵינוּ, אֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים שֶׁגָּרִים סְבִיבֵנוּ:

הֲרֵי שְׁמַעְתֶּם כֻּלְּכֶם אֶת הַבְּכִי הַנּוֹרָא,

אָז אֵיךְ זֶה שֶׁאַף אֶחָד לֹא הִזְמִין מִשְׁטָרָה?

שבת של שלום, צדק וראיה.