הגמרא קובעת (מגילה ז' ב' – בתרגום) בשמו של רבא:
חייב אדם להתבסם בפורים עד שלא יכיר בין ארור המן לברוך מרדכי.
מה שהגמרא מגלה לנו במקום אחר הוא שהמשמעות של החיוב לשתות היא כמאמרו של רבי חייא (סנהדרין, ל"ז ב'):
נכנס יין יצא סוד.
הגמרא מזמינה אותנו באופן פורימי (או רציני עד מאוד) לשתף באמיתות וסודות, וברוח החג – להרים כוסית לכבוד כל סיפור.
