ספר הישר. נקרא גם "דברי ימים הארוך" או "תולדות אדם" הוא מדרש שנקרא כסיפור ארוך, המתאר את כל המאורעות והמעשיות אשר קרו לאבותינו מימות אדם הראשון ומלחמות בני יעקב עם הכנענים עד אחר יציאת מצרים, וקצת סיפורים מספר במדבר ודברים ויהושע עד ימי השופטים. לגירסה המקראית מוסיף המדרש אינספור מדרשים ואירועים. הרמב"ן מכנהו בשם "מלחמות בני יעקב", אך הוא מפקפק באמינותו. בהקדמת המדפיס מכתב היד כתוב שהוא נמצא בשעת חורבן בית שני על ידי שר רומאי. שכתוב של הסיפור המקראי אכן מתאים לתקופה הזו. אך מסגנון הכתיבה נראה שהוא מימי הביניים. הספר הודפס באיטליה וכנראה נערך שם סופית, וכדרכם של איטלקים לשונו סוחפת ומלאת רגש. אבל לפי הקדמת המדפיס כתב היד הגיע אליו ממרוקו. בולט שהספר משמר הרבה מאוד מדרשים קדומים. אני מבקשת להביא רק דוגמא קטנה לאוצרות שבתוכו מתוך פרשת וישב (ספר הישר לפרשת וישב סימן ה'):
ויקרא יוסף מתוך הבור אל אחיו ויאמר אליהם, מה עשיתי לכם ומה חטאתי למה לא תראו מפני ה׳ בעדי. הלא אנוכי עצמכם ובשרכם ויעקב אביכם אבי הוא, ולמה תעשו לי הדבר הזה היום ואיך תשאו פניכם לפני יעקב אבי. ויהי צועק וקורא אל אחיו מתוך הבור ויאמר… הלא בני אברהם יצחק ויעקב אתם, אשר אם ראו יתום עליו ירחמו, ואם רעב יאכילוהו לחם, ואם צמא ישקוהו מים, ואם ערום יכסוהו. ואיך אתם לא תרחמו על אחיכם כי עצמכם ובשרכם אני… ויוסף מדבר את כל הדברים האלה מתוך הבור, ולא שמעו אחיו אליו ולא הטו את אזניהם לכל דברי יוסף… וילכו אחיו ויתרחקו מן הבור למען לא ישמעו את צעקת יוסף ואת בכייתו בבור. וילכו וישבו מנגד הרחק כמטחוי קשת, וישבו שם לאכול לחם.
"וילכו וישבו מנגד הרחק כמטחווי קשת" כדי לא לשמוע את בכייתו של יוסף?! זהו אזכור שאין מפורש ממנו לסיפורה של הגר (בראשית כ"א ט"ז-י"ז):
וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד. וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.
במשפחה שבה יש אתוס של גירוש. של אמא שצריכה להתרחק מקול ילדה הבוכה כדי לא לראות במותו, במשפחה שמבינה את גירוש ישמעאל כחלק מתהליך הבחירה האלהי בה, קל למצוא אחים שיתרחקו מאחיהם הבוכה כדי לא להתמודד עם אחריותם למותו. זו משפחה שרגילה ללכת הרחק כמטחווי קשת כדי לא לשמוע את זעקת בניה.
אבל בכך המדרש גם מסביר לנו משהו על האחים. ניכר במדרש שככל שיוסף מרבה לדבר על אבותיהם בכלל, ועל הקשר ליעקב בפרט, האחים הולכים ונאטמים. הרי סיפור ההורות הבין-דורי הוא בדיוק מה שמטריד אותם. העובדה שבכל דור יש בן אהוב ונבחר ושאר הבנים דחויים, מפחידה את האחים. הבחירה הבולטת של יעקב ביוסף מעוררת לא רק את אש קינאתם אלא גם מהווה איום עמוק. בסיפור הגר וישמעאל בוכה הילד הדחוי. בסיפור יוסף בוכה הילד הנבחר בידי אביו.
באמצעות ההשוואה הזו מגלה לנו המדרש שלפעמים דווקא ניסיון לתקן מהיסוד את הדינמיקה המשפחתית יוצא אכזרי במיוחד. בפרט כשבני המשפחה משתמשים בכלים המשפחתיים המוכרים, היחידים שיש בידיהם על פי חינוכם, כדי להפוך את הדינמיקה. במקרה שלנו, משתמשים ברצחנות והגליה – בבחירה הפוכה. בחצי משפט נותן המדרש הסבר מבריק למכירת יוסף וקורא לנו לחזור ולערער את האתוסים שאנו מנחילים לילדינו. קורא לנו לבדוק מה בדיוק אנחנו עושים כשאנחנו מנסים לתקן טעויות כואבות של ההורים שלנו. ותוך כדי ממליץ לנו גם לבדוק שלא התרחקנו כמטחווי קשת, כדי שלא לשמוע צעקות ובכי.
