בין פרשת חיי שרה להפטרתה קושר בראש ובראשונה מטבע הלשון "זָקֵן בָּא בַּיָּמִים":

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (בראשית כ"ד א')

וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (מלכים א' א' א')

הביטוי הזה מופיע בכל התנ"ך רק לגבי שלושה אנשים: אברהם, יהושע ודוד כשבפסוק על אברהם מתארת התורה בפעם הראשונה זקנה.

על הקשר הזה בין זקנתו של אברהם לזקנתו של דוד מעיר המדרש (ילקוט שמעוני מל"א א' רמז קס"ו):

וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים

זהו שאמר הכתוב (משלי ט"ז ל"א) "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה" היכן היא מצויה? (בהמשך הפסוק) "בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא".

ממי את למד? – מאברהם.

על ידי שכתוב בו (בראשית י"ח י"ט): "(כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו) וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"  – זכה לשיבה, שנאמר בו (בראשית כ"ה ח') "בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" (וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ) – וזכה לזקנה שנאמר "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים".

וכן אתה מוצא בדוד על ידי שכתוב בו (שמואל ב' ח' ט"ו): "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" זכה לזקנה שנאמר "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים".

המדרש פותח בפסוק "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא" –  שקושר בין צדק לשיבה. (צדקה בלשון המקרא אינה חסד אלא צדק, בשונה מלשון חז"ל.) המדרש מוכיח את הקשר מאברהם ודוד. המדרש טוען שאברהם ודוד זכו לזקנה כי הם הנחילו משפט וצדק – אברהם כמייסד האומה לבניו ודוד כמלך לעמו.

רובנו ככולנו רוצים אריכות ימים. למרות זאת איננו ששים לקבל את מחיריה, ומרבים לדבר בגנות הזיקנה – חולשותיה, מכאוביה, בדידותה ופחדיה. דוד אבידן מתאר זאת היטב בשירו מכמיר הלב והמפורסם:

ערב פתאומי / דוד אבידן

אָדָם זָקֵן – מַה יֵּשׁ לוֹ בְּחַיָּיו?
הוּא קָם בַּבֹּקֶר, וּבֹקֶר בּוֹ לֹא קָם.
הוּא מְדַשְׁדֵּשׁ אֶל הַמִּטְבָּח, וְשָׁם
הַמַּיִם הַפּוֹשְׁרִים יַזְכִּירוּ לוֹ,
שֶׁבְּגִילוֹ, שֶׁבְּגִילוֹ, שֶׁבְּגִילוֹ
אָדָם זָקֵן – מַה יֵּשׁ לוֹ בִּבְקָרָיו?
הוּא קָם בְּבֹקֶר קַיִץ, וּכְבָר סְתָו
נִמְהָל בָּעֶרֶב בְּנוּרוֹת חֶדְרוֹ.
מִמַּסָּעוֹ בַּמִּסְדְּרוֹן הוּא טֶרֶם שָׁב,
כִּי שָׁם הוּא עוֹד חָשַׁב, חָשַׁב, חָשַׁב
מַה לַעֲשׂוֹת עַתָּה וּמַה לִּקְרֹא
אָדָם זָקֵן – מַה יֵּשׁ לוֹ בִּסְפָרָיו?
רוּחוֹת-פְּרָצִים בָּהֶם יְעַלְעֲלוּ
וִיסַמְּנוּ לוֹ מִשְׁפָּטִים עַל בּוֹא הַקֵּץ
בִּדְיוֹ-סְתָרִים, וְאַחַרכָּך לוֹ יְגַלּוּ
כַּמָּה מֵהֶם. וְהוּא יֵצֵא חוֹצֵץ
בִּבְרַק עֵינוֹ, בְּנִסְיוֹנוֹ הָרַב
אָדָם זָקֵן – מַה יֵּשׁ לוֹ בְּעֵינָיו?
אִם יִתְרַכֵּז, יָצוּף בּוֹ זֵכֶר קְרָב
רָחוֹק, צְמֵא נִגּוּדִים וְכִשָּׁרוֹן
וְסִכּוּיִים תְּלוּלִים, עַד שֶׁקָּרַב
יוֹם שִׁכְחָה. עַכְשָׁו מִן הַגָּרוֹן
עוֹלִים בִּזְהִירוּת, כְּסַיָּרִים,
כַּמָּה מִן הַבְּטוּחִים בְּחִרְחוּרָיו,
כְּמוֹ נַהֲמוֹת נָמֵר צָעִיר בַּסְּתָו
אָדָם זָקֵן – הֵיכָן כָּל נְמֵרָיו?
הוּא עוֹד יֵצֵא לַצַּיִד יוֹם אֶחָד,
כְּשֶׁהַיָּרֹק יִהְיֶה יָרֹקְשָׁחוֹר,
עִם כֹּחַ רַב וְנִסָּיוֹן מֻעָט
הוּא עוֹד יֵצֵא לַצַּיִד יוֹם אֶחָד
אֶת הַשָּׁנִים יַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו
כְּמוֹ כְּבִישׁ אָרֹךְ, שֶׁנֶּעֱזַב, עָיֵף,
מֵאֲחוֹרֵי כְּלִירֶכֶב מְטֹרָף,
שֶׁהוּא עַצְמוֹ יִנְהַג בּוֹ, כְּרוֹדֵף
אַחַר הַזְּמַן, שֶׁכְּבָר אָזַל כֻּלּוֹ
אָדָם זָקֵן – מַה יֵּשׁ לוֹ בְּגִילוֹ?
הוּא מְנַמְנֵם, כִּי הוּא פּוֹחֵד לִישׁוֹן.
עֵינָיו פְּקוּחוֹת לְמֶחֱצָה, מְנַחֲשׁוֹת
לְפִי תְּנוּעַת הַכּוֹכָבִים, אִם הַלְּחִישׁוֹת
רוֹמְזוֹת כִּי זֶה לֵילוֹ הָאַחֲרוֹן
אָדָם זָקֵן – מַה יֵּשׁ לוֹ בַּחַלּוֹן?
חַלּוֹן פָּתוּחַ, וְדַרְכּוֹ נִשְׁקָף
רֹאשׁ זָר וְלֹא מֻגְדָּר, שֶׁמְּאוֹתֵת
לִהְיוֹת שֵׁנִית נָמֵר צָעִיר בַּסְּתָו,
תָּמִיד תָּמִיד לָקַחַת, לֹא לָתֵת
לְרֹאשׁ עוֹיֵן מִבַּעַד לַחַלּוֹן
לִפְקֹד אוֹתוֹ בְּעֶרֶב אַחֲרוֹן
אָדָם זָקֵן – מַה יֵּשׁ לוֹ בְּעַרְבּוֹ?
לֹא מֶלֶך
וְיִפּוֹל
לֹא עַל חַרְבּוֹ.

המדרש חולק על תפיסתו של אבידן. לדעת המדרש, הזקנה היא זכות באופן חד משמעי. "זכה לשיבה", "זכה לזיקנה". החיים – הם זכות. לשאלה "אדם זקן מה יש לו בחייו"? עונה המדרש: את החיים עצמם, והחיים הם זכות.

אבל זו רק הקריאה הראשונית. חידושו המרכזי והרדיקלי של המדרש הוא הקישור בין אריכות ימים וצדק ומשפט. במבט ראשון נראה שאריכות ימים וזקנה הם עניין לגמרי אישי. משהו שהיחיד זוכה או לא זוכה לו. ואילו משפט וצדק בהגדרה הם תמיד הסדרה חברתית. אין משפט וצדק של אדם בינו לבין עצמו. אכן, הן הפסוק העוסק באברהם והן הפסוק העוסק בדוד מבטאים זאת היטב. באברהם – "אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו ". בדוד – "עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ". אינטואיטיבית נראה שהיה הרבה יותר מתאים לקשור זקנה לחסד שגם הוא עניין אישי. או למסירות משפחתית ובין דורית או לעיסוק בריפוי ומניעת מחלות. אבל מה הקשר בין זקנה למערכת משפט, לצדק?

נראה שהמדרש מגלה לנו תפיסה עמוקה לגבי מהותם של צדק ומשפט.  לפי המדרש מטרתם תכליתם ומהותם של צדק ומשפט הם המאבק לחיים. חברה שמקדשת את החיים ומגנה עליהם היא חברה שחבריה זוכים לאריכות ימים. חברה שבה יש עוני רעב ומלחמות, היא חברה שבה אין מאריכים ימים. כך גם חברה שבה כל דאלים גבר. חברה שמשקיעה בשלום, במערכות בריאות ורווחה, בטכנולוגיות תומכות חיים ושגשוג, במערכת משפט ואכיפה שמגנה ביעילות על קדושת החיים – זו חברה שמגשימה צדק על פי המדרש. מי שמנחיל ערכים כאלו זכאי לזקנה. כך למשל אם 236 ערבים נרצחים בשנה (כך בשנת 2023) בגין אלימות כשלנו בלעשות משפט. אם השקענו במערכת בריאות ציבורית מהטובות בעולם הנחלנו צדקה.

אם הצדק הוא המאבק על קדושת החיים, ואם סימנו היא זקנה, ניתן להסתכל על מידת הצדק וחלוקתו לפי תוחלת החיים. אם במודיעין עילית תוחלת החיים הממוצעת היא 84 שנים וברהט 77 שנים הרי שישנו עוול שמייצר זאת. (אגב מודיעין עילית – מחקרים חוזרים ונשנים בארץ ובחוץ לארץ מוצאים שדתיות קשורה לתוחלת חיים ארוכה יותר. גם אצל יהודים וגם אצל נוצרים.) אם תושבי המרכז חיים 4 שנים יותר מתושבי הדרום, אם נשים חיות 3.5 שנים יותר מגברים (בישראל. בעולם הן חיות 5.5 שנים יותר! מסתבר שמבחינת תוחלת חיים מאוד כדאי להיות גבר ישראלי ופחות כדאי להיות אישה ישראלית). אם גברים משכילים חיים כמעט 8 שנים יותר מגברים שאינם משכילים (ונשים משכילות כ-6 שנים יותר ממעוטות ההשכלה) הרי שישנן עוולות שמייצרות את הפערים הללו – כי לפי המדרש אבן הבוחן (הסטטיסטית כמובן) של הצדק הוא זקנה.

בהשוואה בין מדינות מתגלות עוולות קיצוניות מאלה. תוחלת החיים הממוצעת ביפן היא כמעט 84 שנים. בסיירה לאון שבאפריקה היא קצת יותר מ-50 שנה. לפי המדרש ישנן עוולות שגורמות לכך. מנקודת מבט אחת יאמר לנו המדרש שיפן היא תרבות שיש בה צדקה ומשפט גבוהים מסיירה לאון. מנקודת מבט אחרת יאמר לנו המדרש שהעוול טמון בחלוקת הצדק בין יפן לסיירה לאון. באופן שיפן או מדינות אחרות מאפשרות ליפנים תוחלת חיים גבוהה יותר מאשר לסיירה לאונים. כך או כך המדרש עומד על כך שזקנה קשורה באופן מהותי לצדק ועוול.

בני אדם אינם יכולים לשלוט במוות. בוודאי שגם ביפן מתים אנשים צעירים וגם בסיירה לאון בוודאי יש זקנים. כך גם במודיעין עילית וברהט. אבל בניגוד לתפיסתנו האינטואיטיבית, חידושו הרדיקלי של המדרש הוא שהזקנה איננה רק עניין פרטי. כנתון סטטיסטי היא תוצר של ערכים חברתיים. היא פוליטית. חברה שמתאפיינת בצדק ומשפט היא חברה מאריכת ימים. כך עמו של דוד. כך בניו של אברהם. וצדק ומשפט משמעם להבטיח חיים ולתמוך באופן מעשי בקדושתם.

שבת של שלום חיים וצדק.