לפי המסורת (בסדר עולם) בשבת שלפני פסח שחטו בני ישראל במצרים את הכבשים שהכינו ביום חמישי וסימנו את מזוזות בתיהם בדם כדי שאלהים יפסח על בתיהם (איך הם שחטו בשבת למדרש פתרונים…). על ארועי אותה השבת מספר המדרש (תנחומא (בובר) בא, י"ח):
נתכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן.
אמרו להם: כל מה שאמר משה הביא עלינו.
אין אתם מבקשין שנחיה?!
אלא בואו ונוציא את העבדים העברים הללו מבינינו, ואם לאו הרי אנו מתים.
השיבו אותם (אבותיהם) ואמרו להם:
אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן!
מה עשו (הבכורים המצרים)?
נתכנסו כל הבכורות והלכו להם אצל פרעה
והיו מצווחין אל פרעה ואומרים לו:
בבקשה ממך הוצא העם הזה!
שבשבילם (=בגללם) הרעה תבא עלינו ועליך.
אמר להם לעבדיו: צאו וקפחו שוקיהם של אלו.
מה עשו הבכורות?
מיד יצאו,
ונטל כל אחד ואחד מהם חרבו
והרג אביו!
שנאמר (תהלים קל"ו י'): "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם".
למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן (=לא כתוב כאן) אלא "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם".
(רק) משנהרגו אבותיהם נגלה עליהן (=על בכורי מצרים) הקדוש ברוך הוא והרגן.
המדרש מספר שישנה קבוצת מיעוט במצריים – העבדים העבריים, שדורשת חירות ועצמאות לאומית. המיעוט הזה מתחיל ליצור תסיסה במצרים ולפגוע במצרים שאינם מוכנים לתת לו חירות ועצמאות – מה שאנחנו מכנים "מכות מצרים" והמצרים מן הסתם כינו טרור. דור הבנים במצרים מבין שהוא הולך למות בהתקפת הטרור הבאה והגדולה מכולן (המכונה בפינו "מכת בכורות") ודורש מדור ההורים ומההנהגה לשחרר את העבדים. אבל הם מסרבים להיכנע לטרור העברי. המצרים אומרים לבניהם: "אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן!" אנחנו לא ניכנע לטרור! הבנים חוברים לעבדים העבריים ומביאים את דרישתם לפרעה כמעט במילותיו של משה רבנו "הוצא העם הזה!"
אני מדמיינת את פרעה ששמע את משה דורש שוב ושוב "שלח את עמי" מקשיב לדור הצעיר במצרים שחובר למיעוט הזר – הטרוריסטי ומבינה מדוע הוא ציווה על חייליו להילחם בבנים. הם בוגדים! גיס חמישי! אבל הבנים לא מוותרים. הם מצטרפים לטרוריסטים באופן יותר קיצוני. הם מאמינים שהם נלחמים על הסיכוי היחיד שלהם לחיות, ולכן הם יוצאים והורגים את אבותיהם.
לפי המדרש המדהים הזה, עוד לפני מכת בכורות, ממש בשבת, גרמה תביעת השחרור של העבדים העבריים למלחמת אזרחים במצריים בה מנהיגות מצריים מצווה להילחם בבנים והבנים הורגים את אבותיהם.
ללמדנו: בעיה של מיעוט שאינה מטופלת בידי המנהיגות יוצרת איום חברתי וקיומי על חברת הרוב, והיא צפויה למלחמה פנימית, עד מלחמת אזרחים. זה נכון למיעוטים לאומיים, למיעוטים כלכליים ולכל מיעוט אחר שזכויותיו נרמסות והוא מתחיל להילחם על צדק.
כל המהפכות הגדולות בעת החדשה קרו כשלמלחמתו של המיעוט על הצדק המגיע לו, הצטרפו הצעירים מחברת הרוב, שחשו שאם לא יצטרפו למיעוט הנלחם אין להם עתיד. מסתבר שלא רק המהפכות בעת החדשה קרו כך. לדעת המדרש כך בדיוק קרתה המהפכה שיצרה את עם ישראל. המלחמה הראשונה לחירות והגדרה עצמית לאומית שהגיעה אלינו מהעולם העתיק. איני יודעת איך נכון לטפל במיעוטים המאיימים עלינו. על פניו מלחמתם של בכורי מצריים לא הצילה אותם ורק פגעה במצריים עוד יותר. אבל המסר החזק של המדרש מהדהד אלינו מנבכי ההיסטוריה. אם לא נצליח לטפל במיעוטים וליצור תחושת צדק וביטחון אצל ילדינו אנחנו עלולים להגיע למלחמה פנימית והרסנית.
ערב חג החירות, חג העצמאות הראשון של עם ישראל, חג "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם", מלמד אותנו המדרש: אין חירות ועצמאות בלי פתרון לבעיות חברתיות ופוליטיות המאיימות על בטחונה של החברה.
