בדרשה לפרשת וישב (מי השילוח, חלק א') מתאר האיזביצ'ר (רבי יוסף ליינר, מייסד חסידות איזביצ'ה, הקרוי גם על שם ספרו "מי השילוח") באמצעות יהודה ויוסף שני אבות טיפוס ערכיים:
זה שנאמר (ישעיה י"א, י"ג) "אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם", כי באמת אלו השני שבטים הם תמיד מתנגדים זה לזה.
כי ענין החיים שנתן הקב"ה בשבט אפרים הוא להביט תמיד בכל דבר מעשה על הדין וההלכה מבלי לזוז ממנו…
ושורש החיים של יהודא הוא להביט תמיד להשם יתברך בכל דבר מעשה אף על פי שרואה האיך הדין נוטה, עם כל זה מביט להשם יתברך, שיראה לו עומק האמת בהדבר. כי יוכל להיות אף שהדין אמת הוא לפי טענות בעלי דינים, אך אינו לאמיתו…
וענין הזה יחייב לפעמים לעשות מעשה נגד ההלכה כי עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' וכו'.
ולזה אלו השני שבטים מתנגדים זה לזה, ולעתיד נאמר " אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא " וכו' " וִיהוּדָה לֹא יָצֹר" וכו', היינו שלאפרים לא יהיה טענה על יהודא במה שיוצא חוץ להלכה ולא יצר לו מזה.
כי יראה השם יתברך לאפרים את כוונת יהודה שהוא מכוון לשם שמים ולא להנאת עצמו וממילא יהיה שלום ביניהם.
בהמשך הדרשה מתברר שהאיזביצ'ר אינו צופה שאפרים, שהוא ממשיכו של יוסף, ישנה את יחסו הקפדני להלכה. אולם הוא סבור שזוהי גישה פחדנית, "זהירה", של יראה. לדעתו זו גישה שאין בה ביטחון בה' במובן שהיא אינה סומכת על כך שה' מגלה את רצונו לאדם המבקש את הטוב. גישה שבגללה ה' מעניש בחומרה את כל מי שסוטה ולו קלות מההלכה, שכן אם כל שנותר לך בעולמך הערכי הוא הנורמה אז מדקדקים איתך על הנורמות "כחוט השערה". באופן בולט האיזביצ'ר, כמו המסורת היהודית בכללותה, מעניק את הבכורה ליהודה. לשיטתו, יהודה פועל באומץ ובעיקר מתוך אהבת ה' דהיינו מתוך רדיפת הטוב לשמו כפי שהוא מזהה אותו. מבחינתו הטוב לעולם חשוב יותר מהחוק. יהודה מודע להלכה אבל לא יהסס להפר אותה למען הטוב. יהודה מכיר בפער שבין הנורמה לטוב ובוחר בטוב. לשיטת האיזביצ'ר זו הסיבה שיהודה לא נענש על חטאיו, כמו למשל במעשה תמר. האל מעריך את רדיפת הטוב וגומל לו בטוב ולא לפי שורת הדין.
אחרית הימים של האיזביצ'ר היא בערך האידיליה המקווה של יחסי דתיים חילוניים במדינת ישראל. הרמוניה והערכה הדדית בין אנשים שמבינים את הזהות היהודית באמצעות ההלכה, היא "שורת הדין" היהודית, לבין אנשים שמבינים את הזהות היהודית כשפה למימוש הערכים היהודיים – כשפה לחיפוש "הטוב".
(עוד על היחס בין הטוב לחוק, במשנת האיזביצ'ר הן במישור העקרוני והן במישור הפסיכולוגי במאמרים החוק והטוב (או הטוב הרע והנורמה) ופנחס וזימרי – בין האישי לנורמטיבי.)
