ספר במדבר הוא הספר על הפוליטיקה שלנו. ספר על הנהגה שמורכבת מקואליציות שונות שחוברות זו לזו וזו כנגד זו. המדרש לפרשת חקת מתאר את משבר האמון הפוליטי שנוצר בשל מאבקים חריפים ובלתי פוסקים על ההנהגה השלטת. המדרש מתייחס למשבר מותו של אהרן. בפשט הכתובים נראה שאהרן הוא מנהיג אהוד יותר ממשה. נראה שבמשה אלהים בחר – אין לנו ולו סיפור אחד בו העם מפרגן למשה, לכל היותר הוא מאמין בו אחרי נס גדול, ותמיד צריך עוד נס ועוד נס כדי שהעם יחזור ויאמין במשה. באהרן בחר העם עוד מאז חטא העגל. 

התורה מספרת על מותו של אהרן (במדבר כ' כ"ג-כ"ט):

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר… יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו… קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר. וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.

בפשט הכתובים, העליה והירידה מההר, עליו ימות אהרן, נעשית מול כל העדה אבל מותו של אהרן והחלפתו באלעזר (המסומלת בהפשטת אהרן מבגדי הכהונה והלבשת אלעזר בהם) נערכת בצנעת ההר. העם רואה שעלו 3 מנהיגים וירדו שניים. על כך אומר המדרש (במדבר רבה, כ' י"ט):

"וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן" –
כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם ואמרו להם: היכן אהרן?
אמרו להם: מת.
אמרו: היאך מלאך המות יכול לפגוע בו?! אדם שעמד במלאך המות ועצרו דכתיב (במדבר י"ז, י"ג): "וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים!"
אם אתם מביאין אותו מוטב.
אם לאו נסקול אתכם!
באותה שעה עמד משה בתפלה ואמר: רבונו של עולם, הוציאנו מן החשד.
מיד פתח הקדוש ברוך הוא את המערה והראהו להם, שנאמר " וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן".

לפי המדרש העם זוכר לאהרן את ההצלה הגדולה מהמגיפה שהפילה 14,700 חללים בסופה של פרשת קרח. מסופר שאהרן רץ עם מחתה שעליה סממני הקטורת העשנים לתוך ההמון המתחיל ליפול במחלה מסתורית ככתוב (במדבר י"ז י"ב-י"ג):

וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם.  וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה.

רגע לפני כן האדמה בולעת את קרח ועדתו והעם מאשים את משה ואהרן יחד (שם, פס' ו'):

אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'!

אבל עצירת המגיפה, לדעת המדרש, השכיחה את החשדנות והפכה את אהרן לגיבור הלאומי – לפחות כשהוא נעלם. העם שחי במדבר, במציאות הישרדותית קשה, שסובל מחוסר באוכל ומים, מאויבים חיצוניים המפילים בו חללים ומאיימים עליו ברצח עם (מעמלק ועד בלק) וממגיפות חוזרות ונישנות (מקברות התאווה ועד מגיפת קרח) ומלחמות פנימיות בלתי פוסקות שבהן לא פעם האופוזיציה למשה איכשהו נעלמת מארצות החיים  – כבר לא מאמין לאף אחד. 

לפי קריאה אחת במדרש, העם רואה רק את האינטרסים הפוליטיים של מנהיגיו ושופט את מעשיהם רק לפי האינטרס הזה. לאלעזר אינטרס פוליטי ברור – הוא החליף את אהרן. גם למשה אינטרס פוליטי די ברור. מבחינתו עדיף שבראש ההנהגה הכהנית על כוחה הכלכלי והדתי לא יעמוד אחיו הבכור והאהוד אלא אחיינו הצעיר וחסר הניסיון. 

לדעת המדרש אהרן מת בצנעת מערה בנקיקי ההר. אבל המעשה הפשוט והאנושי כל כך של מות המת בצנעה, בחיק משפחתו הקרובה, תוך שמירה על פרטיותו וכבודו, מתפרש אוטומטית אצל העם ככליאה פוליטית של מנהיג על מנת לתפוס את כסאו. העם אינו מסוגל להאמין שיחסי המשפחה, ולו הקרובים ביותר, עומדים לפני האינטרס הפוליטי. העם אינו מעלה בדעתו שהבן והאח איבדו כרגע את האדם הקרוב ביותר לשניהם. הוא מניח כמובן מאליו שהם פגעו בו. לדעת המדרש, המחיר של משבר פוליטי מתמשך כוחני וחסר מעצורים הוא חוסר האמון של העם באנושיות של מנהיגיו.

בקריאה אחרת הבעיה היא הסגידה לאהרן. לפי המדרש, לאחר שאהרן הצליח לעצור את המגפה הוא נתפס כבן אלמוות וממילא הוא נעלם רק כי מישהו פגע בו בזדון וכל מי שלוקח חלק בהחלפתו ראוי לסקילה.

כך או כך, כשהמדרש קושר את חשדנותו של העם לפרשת קרח הוא גם מגלגל אצבע מאשימה כלפי משה ואהרן עצמם. לאורך סיפור קרח משה ואהרן לימדו את העם שהם שולטים במות מתנגדיהם. משה חזה את מותם הבלתי טבעי של קרח ועדתו, ועוד הבהיר לעם שהמוות הזה הוא הוכחה לבחירתו כמנהיג. אהרן הוכיח שהוא יכול לשלוט במגיפה שמוסברת כעונש על המשך התנגדות העם למשה ואהרן גם אחרי שהאדמה בלעה את קרח ועדתו. במילים אחרות, בקריאה אחת "אדם שעמד במלאך המות" – הכוונה לבן אלמוות שאינו יכול למות, וסיבת הרצון לסקול את משה ואלעזר היא הסגידה לאהרן וחוסר היכולת לוותר עליו. בקריאה אחרת, "אדם שעמד במלאך המות" – הכוונה לאדם שהשתמש במלאך המוות כדי לרצוח את יריביו, והרצון לסקול את משה ואלעזר נובע מתרבות פוליטית חשדנית, שמנסה להתגונן מפני חוסר המעצורים של שואפים להנהגה. ברור גם ששתי המגמות הללו מחזקות זו את זו. בתרבות פוליטית של סגידה יש פחות גבולות במאבק על השלטון. ואולי גם ההיפך הוא הנכון – כשיש מאבק חסר גבולות על שלטון יש נטיה גדולה יותר לפתח סגידה במעין הגנה פסיכולוגית מפני תחושת הכאוס. 

בהקשר הזה המדרש הוא פרשנות לפשט הסיפור המקראי על מות אהרן. הסיפור עצמו מעוצב כך שהוא יעורר חשד. מדוע עולה אהרן למות לעיני כל העם ולא במיטתו בפרטיות ביתו? מדוע הוא מלווה למותו בשני גברים ורק בשניים? ובמקרה מדובר באותם שניים שיש להם אינטרס פוליטי בהחלפתו? מדוע אלעזר לא יכול לחכות עם לבישת בגדי הכהונה עד תום האבל? או לבצע את החילופים טרם מותו (הידוע מראש) של אהרן? יתר על כן, מעל הסיפור עומדת חידת סיבת מותו של אהרן: בפשט התורה אלהים מנמק את מותו של אהרן (שם פס' כ"ד):

כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי, לְמֵי מְרִיבָה. 

נראה שמי המריבה מתייחסים לסיפור המתואר כמה פסוקים קודם לכן בו משה הכה בסלע ואכן העונש הזה מובטח שם. אבל דורות של פרשנים כבר תהו על העונש החריף והלא מידתי בעליל לחטא שבכלל לא ברור מהו. הדרשן קושר בצורה מבריקה לטעמי את כל השאלות הללו יחד. לדעת הדרשן הסיפור מעוצב באופן מעורר חשד כי כך תפס העם את מותו של אהרן. לדעת הדרשן העם היה חושד בכל מקרה – זהו מצבו הפוליטי. העיצוב הספרותי והעלילתי של מות אהרן גורם לנו להזדהות עם העם. באופן מרומז יותר סבור הדרשן שהתורה מעוניינת שנזדהה עם העם כי החשדנות עצמה, והיות משה ואהרן מושאיה, הם תוצאה או עונש של פרשת קרח ומקבילותיה. דגם המנהיגות של משה ואהרן מעורר חשדנות ולכן התורה מבקשת שנזדהה עם החשדנות הזו.

אם כך, לדעת המדרש המרי של משה ואהרן ומי המריבה שהם יצרו אינם מים ממשיים. הם הפכו את התורה המשולה למים חיים – למי מריבה. לדעת המדרש החשדנות של העם היא ההסבר והסיבה לעונש שנגזר על משה ואהרן למות במדבר – הם יצרו מנהיגות פוליטית מסוכנת וחסרת גבולות.

אני מרגישה שהדבר העצוב ביותר במדרש הזה הוא הפתרון של הדרשן לסיטואציה. רגע לפני שהעם סוקל למוות את משה ואלעזר, משה מתפלל לאלהים "הוציאנו מן החשד". לדעת הדרשן, במציאות של חשדנות פוליטית כל כך עמוקה, רק התגלות אלהית יכולה לפתור את החשד ולהציל מרצח בכלל, ורצח מנהיגים בפרט. ואולי הרבה תפילה. אני מאוד מקווה שהדרשן טועה. אבל אם לא, שיהיה לנו בהצלחה.

שבת של שלום, מתינות והתגלות.