בנאום השבטים (מדקה 4:50) המפורסם של רובי ריבלין הוא עסק בשבטים המרכזיים המרכיבים את החברה הישראלית. הקשיים שמתאר ריבלין בנאומו אינם חדשים. ספר במדבר נפתח בציווי לספור את בני ישראל.(במדבר א' א'-ב'): 

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…  אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה, אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו הוּא. 

אכן התורה מפרטת את שמות נשיאי השבטים המנהלים את הספירה וכל שבט נספר בנפרד. אלא שספירה דומה מאוד נערכה בספר שמות, בפרשת כי תשא. למעשה מדובר בספירה זהה המציינת אותו מספר אנשים במדוייק. אלא ששם נספר כל העם יחד. אז בשביל מה צריך ספירה לפי שבטים?!

המלבי"ם (אוקראינה, המאה ה-19 בפירושו לבמדבר א' ד') מסביר:

באשר היו מוכנים לכנס אל הארץ והארץ תתחלק לפי האנשים שיש בכל שבט כמו שכתוב "לרב תרבו נחלתו", היה צריך שכל הנשיאים יהיו מקובצים וישגיחו על המנין שלא יתערב שבט בשבט אחר.

המלבי"ם מסביר שהחלוקה לשבטים קשורה לכניסה לארץ – להקמת מדינה. כי את משאבי המדינה מחלקים לפי שבטים, ולצורך חלוקת המשאבים צריך להקפיד שהשבטים לא יתערבו.

הפירוש הזה דורש עיון. הרי גם במדבר היתה חלוקה של משאבים, ובראש ובראשונה אוכל. בכל ספר שמות החלוקה היא תמיד ישירות לאנשים: מים – לכולם, מן – עומר לגלגלת. מה גורם למדינה להיזקק לקיומם של שבטים? למה אי אפשר להמשיך לחלק כך את משאבי המדינה? מדוע לא לחלק נחלות לכל אחד ולא לכל שבט? ממילא גודל הנחלה נקבע לפי מספר האנשים. כשמחלקים לכל משפחה באופן פרטי, אין בעיה שהשבטים יתערבבו. ומה נפלא יותר מערבוב מאחד של כל השבטים?

ברמה אחת, התשובה היא בירוקרטית. ניהול מדינה הוא דבר מורכב ולכן יש צורך בביזור השלטון לשלטון מקומי. עיריות. ומתחתם מינהלים קהילתיים. לפי המלב"ים ספר במדבר מתרגל את העם לריבונות. ברמה יותר עמוקה התשובה היא פוליטית. לצורך שרידותה והתפתחותה של מדינה דרושים בה שבטים. כוחות פוליטיים שונים ומאוגדים שלכל אחד האינטרס שלו, הערכים שלו, והתרבות שלו. לו הריבון היה ממשיך להתנהל ישירות מול כל העם היה קהל ישראל שוקע לניוון טוטאליטרי בהעדר כח פוליטי ממשי מול הריבון, או להתפרקות אנארכית אם הריבון לא היה מצליח לעמוד מול העם. התורה רומזת לסכנות האלו שוב ושוב בסיפורי שמות ובמדבר. החלוקה לשבטים מבטיחה את ביזור הכח. היא מבטיחה מאבק מתמיד שאין בו מנצח חד משמעי. היא מבטיחה קיום פוליטי – תרבותי תוסס וחיוני. 

*******

אחד השירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם על ירושלים הוא תהילים קכ"ב:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד:
שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ.
עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם.
יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו.
שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי יָהּ, עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל,
לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'.
כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט – כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד.
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם; יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.
יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ; שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.
לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינו אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

על השיר הזה אומר המדרש (תנחומא (בובר) וישלח כ"א ב'):

אמר רבי אחא: אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים, שנאמר "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" מה כתיב אחריו? " שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים".

לדעתי המלבי"ם מבאר את עומק המדרש של רבי אחא. ירושלים נבנית ומתקיימת בזכות השבטים. בזכות המאבק הפוליטי והתרבותי המתמיד על דמותה ואופיה – מאז ועד היום. המדרש מבקש מאיתנו שלא להשתכר מאיזו האחדה מוחלטת ונחלמת של "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו"  ומדגיש שהיא בנויה רק בזכות ריבוי השבטים וחוסר ההאחדה ביניהם.

בכל פעם, כשאחד משבטיה הרבים והמסוכסכים של ירושלים, או של מדינת ישראל, אחד השבטים שהוא לא השבט "שלנו", מרתיח אותנו עד העצם, הורס את ערכינו, הורס את עירנו, את ארצנו, הורס לנו את מצב הרוח… כשהכח שיש לו מפחיד אותנו עד אימה. ראוי שניזכר במדרש של רבי אחא: אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים. מעולם לא הבטיחו לנו שקל לבנות את ירושלים….

ספר במדבר הוא ספר השבטים.  ארוג מפוליטיקה של שבטים שמתאגדים ונפרמים לקואליציות ואופוזיציות שונות, השבוע אנחנו נמצאים בבמדבר פינת ירושלים – ספר השבטים לעיר השבטים.

בתפילה שיקויים בכל שבטינו הפסוק "עִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו". עיר שלא נועדה להיות עיר אחת.  עיר שנוצרת מחיבור וריבוי.

שבת של שלום ושלווה בארמנותינו בתינו ועסקינו.