בפיסקת הפתיחה של מדרש תנחומא לפרשת ויקהל (תנחומא ויקהל ל"ה א'), אגב שמו של בצלאל בונה המשכן, אומר המדרש:
את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם:
אחד מה שקוראים לו אביו ואמו,
ואחד מה שקוראין לו בני אדם,
ואחד מה שקונה הוא לעצמו.
טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו.
המדרש ער לעובדה שזהותנו מבוססת על הורינו, ועל החברה הסובבת אותנו והאופן שבו אנו משתלבים בתוכה אבל גם על משהו שעשינו. המדרש מזמין אותנו לחשוב על מי אנחנו כתוצר של נסיבות חיינו ועל משהו בזהותנו שקנינו לעצמנו.
