בפרשת וישלח, התורה מספרת שיעקב מכין לעשיו מתנה עצומה לקראת המפגש ביניהם (בראשית ל"ב י"ד-ט"ז):

וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים, גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים, פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.

בהקשר הזה מצטט המדרש את המשנה (כתובות ה' ו') ומרחיב אותה (בראשית רבה ע"ו ז'):

אמר רבי אלעזר: מכאן לעונה האמורה בתורה.

הטיילים בכל יום,

הפועלים שתים בשבת,

הספנין אחת לו' חדשים.

עזים מאתים שהן צריכות תיישים עשרים. רחלים מאתים שהן צריכות אילים עשרים. גמלים מיניקות ובניהם שלשים ובנאיהם שלשים… פרות ארבעים ופרים עשרה שהן צריכים פרים עשרה. אתונות עשרים שהן צריכים עיירים עשרה.

המדרש מסביר שיעקב שלח לעשיו עדרים באופן המיטבי לפריון העדר, והתאים לכל חיה לפי דרכי פריונה, את מספר הזכרים למספר הנקבות. רבי אליעזר מבקש למצוא בכך רמז למצוות עונה, היא הציווי לקיים חיי אישות זוגיים. לפי רבי אליעזר תכיפות יחסי המין תלויה במקצועו של הגבר.

המדרש הזה מעורר שאלות רבות. מאוד. אני מבקשת להתייחס לאחת מהן בלבד. מה הקשר בין פריון בעלי חיים לחיי האישות הזוגיים? זו תפיסת חיי האישות של רבי אליעזר?!

חשוב להדגיש שרבי אליעזר לא נזקק לפסוקים אצלנו כדי לקבוע "שיעורים" למצוות עונה. דרכם של חז"ל לקבוע שיעורים לכל המצוות האמורות בתורה. התורה מצווה על סכה. חז"ל קובעים את גדלה של הסכה. התורה מצווה לאכול מצה חז"ל קובעים את כמות המצה. במילים אחרות, כל שרבי אליעזר היה צריך לעשות זה לגשת לפסוק בתורה הקובע (שמות כ"א י'):

שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע.

 ולהורות: מהו שיעור עונה האמורה בתורה? הטיילין בכל יום וכו'. אז בשביל מה ההשוואה לחיות?! אני מבקשת להציע תשובה שבעיני יש לה חשיבות אקוטית לימינו.

התורה מתארת לנו כמובן מאליו שיעקב חשב על הפריון של עדריו. הוא חשב מה ייטיב עם העדר ואף דיבר על כך והציג זאת בפומבי. מן הסתם היה שיח שלם בין רועים על הדרכים הטובות ביותר לפריון העדר כך שכל רועה היה יכול ללמוד מניסיונם של חבריו ולתרום מניסיונו. חידושו הגדול של רבי אליעזר הוא עצם הכנסת שאלת אופן יחסי המין והמתחים הכרוכים בהם לתוך ההלכה. העמדתם לדיון פומבי – משום שההלכה מטבעה היא דיון פומבי. לשאול בגלוי את השאלה מהי הדרך המיטבית לקיימם – כי ההלכה מטבעה עוסקת בדרך המיטבית לקיים מצוות ובכלל לחיות. רבי אליעזר מבקש להכניס את הפריון האנושי לשיח בין מי שהוא רואה כרועי העם – חכמי ההלכה. וממילא לשיח בכלל.

רבי אליעזר יוצר דיון בנושאי אישות. דיבור על מה מתאים למי. דיון על המתחים בין עבודה לזוגיות ומיניות. השפה ההלכתית מייצרת דיון שמצד אחד הוא "נייטרלי" במובן זה שאינו חודר לתחום החוויה הפרטית של הזולת (לא משלהב יצרים. לא מייצר "טריגר") ומצד שני הוא ברור ישיר ומפורט. ככל חלוץ, הדיבור של רבי אליעזר גולמי. הוא עוסק רק בגבר. הוא עוסק רק בהיבט ההתאמה המקצועית לחיי המין. ניתן גם לבקר את הבחירה לקיים את הדיון דווקא בתחומה של ההלכה. אבל הוא דורש מאתנו לפתוח דיון. כי הלכה היא תמיד פתיחה של דיון והתחייבות לדיון.

******

ה-25 לנובמבר הוא יום המאבק באלימות נגד נשים. יום שיוצא תמיד בסביבות פרשת וישלח בה מסופר על "פרשת דינה". כידוע בכל הפרשה דינה לא אומרת מילה. אפילו שכם מדבר רק לאחר מעשה. הסיפור מתאר התייחסות אלימה מאוד של האחים למין אסור. אבל אף אחד לא מדבר בסיפור הזה או בשום מקום אחר על מין מותר, על מה מתאים, על מהם הגורמים שמשפיעים על הרצון והיכולת.

לטעמי רבי אליעזר קובע את התייחסותו למצוות עונה ממש לפני הסיפור על אונס דינה (פרשת המפגש בין עשיו ליעקב בה ניתנות המתנות האלה היא הפרשה הסמוכה לפרשת דינה) כי הוא מפנה את תשומת לבנו לכך שאלימות קשורה לאילמות. הוא מבקש שעוד לפני התרחשות האונס ניצור דיבור על מין – על מה כן, על מה מתאים למי.

תמיכה לפירוש הזה מופיעה בסיפור תלמודי משעשע אך גם מטריד ואפילו פרוורטי. מסופר (בבלי, ברכות ס"ב א') על תלמיד (רב כהנא) שהתחבא מתחת למיטה של רבו (רב) וכשהאחרון עסוק בקיום יחסי מין הוא אף מעיר לו על להיטותו החייתית. כשהוא מגורש מהחדר הוא אומר:

תורה היא וללמוד אני צריך.

הסיפור התלמודי מתאר באופן חד את הצורך העמוק של תלמידים בשיח על מין מותר וראוי כמו גם את הפרוורסיה ואפילו האלימות שעלולים לנבוע מאילמות השיח. אני מבקשת להציע שהתלמוד מציג באופן חד וגלוי,  את אותו נושא איתו מתמודד רבי אליעזר במדרש באופן מרומז יותר, באמצעות ההקשר הפרשני והדמיון לחיות העדר.

המדרש הזה הוא בעיני דוגמה יהודית אמיצה ורדיקלית למלחמה באלימות ובאילמות. דוגמה שגם במאה ה-21, גם מחנכים ליברלים מאוד, מתלבטים איך ליישם אותה. רבי אליעזר פותח לנו פתח לדיון שהוא רלוונטי ואקוטי מאין כמוהו – איך יוצרים חברה שבה מתקיים שיח על מין מתאים לכל אחד. לטיילים ולטיילות, לספנים ולספניות לפועלים ולפועלות. איך מבטיחים ש"עונה" תהיה מענה ולא עינוי.

שבת של שלום ומענה.