פרשת משפטים מצווה (שמות כ"ג ה'):

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ!

בשפה שלנו: מוטל עליך לעזור אפילו לשונאך. ראית שהוא נתקע עם הרכב? סייע לו להחליף גלגל, לסדר מחדש את המשא על הגגון…

המדרש (תנחומא, משפטים, כ"א א') מספר לנו על מטרת המצווה:

אמר רבי אלכסנדרי:

שני חמרים מהלכין בדרך שונאין זה לזה.

רבץ לאחד מהן חמורו.

חברו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו.

אמר [לעצמו]: לא כתיב (=כתוב) בתורה,  "כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב? "

מה עשה?

חזר

וטען

ומלוהו.
התחיל מסיח עמו:

עזוב קימעא מכאן,

העלת מכאן,

ערוק מכאן,

עד שיטעון עמו.

נמצאו עושין שלום ביניהם.

וחברו אומר: לא הייתי סבור שהוא שונאי, ראה היאך ריחם עלי כשראה אותי ואת חמורי בדוחק? מתוך כך, נכנסו לפונדק, אכלו ושתו ביחד ונתאהבו זה לזה.

המדרש מתאר הזדמנות שנקרתה להשלים מריבה. השונא נחלץ לעזרת שונאו. זה לא היה לו פשוט. הוא הרהר בינו לבין עצמו וגייס את ציווי התורה כדי להצליח לעשות את המעשה הנכון. וזה הצליח. המדרש מזמין אותנו לחשוב על הדרכים להתפייס. מה עזר לנו להתפייס? איך זה קרה? אילו מריבות ברצוננו לסיים? איזו עזרה והזדמנות מציע לנו המדרש לצורך כך?

שבת של שלום ועזרה הדדית.