בפרשת וישלח מספרת התורה (בראשית ל"ג ב'):

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם… וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר.

על כך דורשת הגמרא ( שבת, ל"ג, ב'):

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם

ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו.

וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר

אמר רב: מטבע תיקן להם.

ושמואל אמר: שווקים תיקן להם.

ורבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם.

הגמרא מתארת לנו אידיאל של שלמות אישית וחברתית או אם תרצו פוליטית. היא מתארת בריאות, עושר, וחיי רוח איתנים ומספקים ברמה האישית ויוזמות כלכליות תרבותיות ותשתיתיות בתחום הציבורי.

הגמרא לא מעמידה אידיאה רוחנית ואישית מנותקת מחיי המעשה, כמו רבות מהאידיאולוגיות של עידן הניו-אייג'. היא גם לא מעמידה אידיאה חברתית בה הפרט מוחק עצמו לטובת צרכי הכלל כמו רבות מהאידיאולוגיות השולטות במאה ה-20'. היא מבקשת, כדרכה, איזון. פרגמטית עד לשד עצמותיה. רואה את ריבוי הפנים של היחיד והציבור במלוא מורכבותם ולא מוכנה להעמיד את האידיאה שלה על ציר אחד. 

הגמרא שולחת אותנו למסע בעקבות יעקב. מסע ששלמותו והשלמתו תובעניים במישור האישי והחברתי. היא קוראת לנו לשאול את עצמנו כיצד בכוונתנו להשתלם במישור האישי? כיצד בכוונתנו לתקן בתחום הציבורי?

שבת של שלום ושלמות.