הפטרת פרשת נח מזכירה את הבטחת ה' לאחר המבול  (ישעיה נ"ד ח'-ט'):

בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ – אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'. כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ.

בירושלמי (תענית ג' ט', דף ט"ז ב') מובא בשם רבי אליעזר –

שאלו את רבי אליעזר: מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם?

אמר להן: כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל ומשקשק את רגליו בנחל קדרון.

‏אבל בטוחים אנו בבעל הרחמים שאינו מביא מבול לעולם.

מה טעמא? "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ".

הגמרא במקום עוסקת בסיפורו של חוני המעגל. המשנה מספרת שכשהגשמים ירדו בזעף רב הוא המשיך לעמוד במעגל ולטעון "לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה". לגמרא קשה עם התפילה הזו. היא מפקפקת באפשרות להתפלל כנגד רוב טובה. מחד, ריבוי גשמים עלול לגרום נזק. מנגד, האם בארץ שחונה כמו ישראל ראוי להתפלל על עצירת גשמים?  בישראל הסיכון מרוב גשמים לא מזכיר אפילו את סכנת הרעב והמוות שיש בבצורת. בשאלה האם מותר להתפלל על רוב טובה כלולות שאלות עומק הן על ההתייחסות לשפע והן על משמעותה של תפילה. תשובתו של רבי אליעזר לשאלה הזו היא שעקרונית מותר להתפלל על עצירת גשמים אבל מעשית זה לא יקרה אף פעם… רבי אליעזר מכיר בכך שרוב טובה עלול להיות הרסני אולם הוא לא מוכן שבאופן מעשי נתפלל על עצירת גשמים. כדי להסביר שזה לא יקרה אף פעם הוא מביא את הפסוק מההפטרה שלנו שמזכיר שה' נשבע שלא יהיה עוד מבול.

כדי להבין את התשובה של רבי אליעזר צריך להיזכר קצת בגיאוגרפיה של ירושלים העתיקה. קרן העופל (עופל מלשון התרוממות וגובה. כמו במילה להעפיל) היא הכינוי לפינה הדרום מזרחית של חומת הר הבית. בנקודה זו הפרש הגבהים בין נחל קדרון לקרן העופל הוא כמעט 130 מ'. רבי אליעזר הוא בן הדור הראשון שלאחר החורבן. סביר שהוא עצמו ומרבית שומעיו מכירים את קרן העופל ונחל קדרון אישית עוד מתקופת הבית. כמו כל ירושלמי מאז ועד היום הם יודעים שנחל קדרון לעולם לא גואה עד קרן העופל ושמעולם הנחל לא שטף את המקדש. לשם מה, אם כן, הוא  מזכיר את שבועת ה' על המבול? ואם הוא מזכיר את השבועה מדוע הוא צריך להסתמך על ישעיהו? הרי שבועת ה' שלא יהיה שוב מבול מופיעה במפורש בפרשת נח (בראשית ט' ט"ו):

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר.

יתר על כן, המדרש בתלמוד הירושלמי הוא "שיבוש" של המדרש התנאי (תוספתא תענית ג' א') שם מופיע אותו מדרש כדו-שיח בין חסיד שמתפלל על הגשמים לבין הציבור המבקש את תפילתו. אלא שבתוספתא מצוטט הפסוק "הנכון" מפרשת נח). מדוע בגירסת הירושלמי התחלפה הברית המקורית לאזכור מאוחר שלה בישעיהו?

****

סיפורו של נח נזכר עוד פעם אחת ויחידה בנביאים. ביחזקאל בפרק י"ד. אלא שבניגוד להבטחה בפרשת נח (בראשית ח' כ"א): 

וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.

יחזקאל סבור שאלהים יוסיף גם יוסיף, והפעם לא תהיה תיבת נח שתציל את נח וכל משפחתו אלא שעל פי עקרונות הצדק האישי, רק הצדיקים יצילו את עצמם, באופן אישי.

אני מבקשת להציע שכשרבי אליעזר משתמש בפסוק מישעיהו הוא עושה מעשה "מסורתי". הוא מראה שהוא לא חי מפי התורה אלא מפי שרשרת המסירה. אם הנביאים הם חלק משלשלת המסירה הרי שאם יש פולמוס בין הנביאים על משמעותה של פרשת נח אפשר לבחור צד בפולמוס אבל אי אפשר לצטט את התורה כאילו מה שהיא כותבת ברור מאליו. רבי אליעזר בוחר בישעיהו על פני יחזקאל, אבל אינו מצטט ישירות את התורה שפירושה שנוי במחלוקת.

רבי אליעזר בוחר בישעיהו אבל מעוניין ללמוד מיחזקאל את חוסר הבטחון בקיומה של הארץ. בניסיון החיים האנושי הקדרון אף פעם לא הגיע לקרן העופל. אבל לטעמו של רבי אליעזר חוק הטבע לעולם אינו מובטח. רק הבטחת ה' יכולה לקבע את המציאות. רבי אליעזר רוצה שנחיה בעולם שחוקיותו הבטוחה היחידה היא האמונה שלנו. אבל שנחיה בעולם בו אידיאת האמונה שלנו היא אלהי ה"חֶסֶד עוֹלָם" של ישעיהו ולא אלהי הצדק משחית הארץ של יחזקאל.

לכן רבי אליעזר זקוק להסתמכות על שבועת ה'. רבי אליעזר מכיר בכך שמבחינת המציאות הריאלית אכן אין טוב מוחלט. רוב טובה עלול להיות הרסני מאוד, בכל תחום בחיינו. לכן יש אפשרות שנתפלל על הפסקת הגשם המרובה מדי.

אבל רבי אליעזר מבקש בכל זאת טוב ורע מוחלטים. במציאות הם אולי לא קיימים אולם ברמת האמונה הם אפשריים. קביעת ההלכה על בסיס שבועת ה' כי לעולם לא יהיה מבול מבטאת את העדפת האמונה על פני ההכרה במציאות מבלי להתעלם מהמציאות. רבי אליעזר נותן תשובה ברמת המציאות: מתפללים על עצירת הגשם במקרה קיצוני במיוחד. ותשובה ברמת האמונה – זה לא יקרה כי ה' נשבע. עצם הבאת שתי התשובות חושפת את הפער בין המציאות לאמונה ואת ההכרה בפער הזה.

אפשר לחלוק על תפיסתו של רבי אליעזר אבל קשה להתעלם מהעוצמה שיש באמונה מהסוג שהוא מציע.

שבת של שלום וחסד.