רובנו חיים את חיינו בהתאם לדרך בה חונכנו בילדותנו, או כתוצר הרגלים של שנים. אפשר לומר שזו אפילו דרך ההתנהלות של חִבְרוּת (סוציאליזציה) בריא. אבל הרעיון של מתן תורה מציע לנו מהפכה יסודית: באמונה, בדרכי החיים, באורחות המשפט, במיקום של העם, בסדריו, בהנהגתו – בכל דבר.
ספר במדבר, ממש כשמו, מלמד שמהפכות אינן נוצרות כשטוב לנו, כשאנו שליווים, מאושרים ושבעים. אף אדם או עם לא עושים מהפכה אלא אם כן הם נמצאים במדבר, בגבול היישוב, במקום ציה וצלמוות. המדרש עוד מעצים זאת (תנחומא במדבר, א' ו'):
בשלשה דברים נתנה התורה:
באש, ובמים, ובמדבר…
"בְּמִדְבַּר סִינַי "
למה במדבר סיני?
אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר, אינו יכול לקנות את התורה.
צריך לעבור במים ובאש בשביל לקבל תורה חדשה. כל תורה. ואכן אפשר לטבוע ולהישרף בדרך. אבל בעיקר צריך מדבר – מקום שאינו שייך לשום ממסד ותרבות – מקום וזמן לימינליים, של הפקר, על האימה והשממה הכרוכים בכך, כדי להצמיח חידוש. כפי שאומר המדרש (מדרש תהילים ה') על מסעי בני ישראל:
(במדבר כ"א י"ח) "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" –
שזכו לקבל את התורה מן המדבר.
המחיר עלול להיות כבד. אכן, ספר במדבר עמוס במחירים הנוראיים ששילם עם ישראל בתהליך הסתגלותו למהפכה החדשה – הוא ניגף במלחמות ובמגיפות, ובקושי צולח את תקופת המדבר. דור שלם מת שם אבל העם יוצא עם תורה חדשה למולדת חדשה! בימים הללו, שהם ימי מִדְבר אישיים ולאומיים, המדרש המציע לנו הזדמנות להשתמש בזמן המדבר הזה, כדי לקבל מחדש את התורה או כדי לקבל תורה חדשה – כדי להשתנות. מאחלת לנו שיתקיים בנו הפסוק (ישעיהו ל"ה א'):
יְשֻׂשׂוּם (ישמחום) מִדְבָּר וְצִיָּה.
