איך נוצר האדם וכיצד נוצרה התרבות האנושית?
אלו שתי השאלות המרכזיות המעסיקות את פרשות בראשית ונח. התשובה לשאלה הראשונה היא פשוטה. אלהים יצר את האדם כפי שהוא יצר את כל הבריאה.
התשובה לשאלה השניה היא מורכבת מאוד. לפי התורה בני האדם יצרו את התרבות האנושית אולם במעורבות ניכרת של האל ופמלייתו. התרבות האנושית יסודה בגן העדן שיצר אלהים ובכך שהאדם הצטווה לשמור עליו ולעבוד בו. התרבות האנושית היא פרי הגירוש מגן העדן. היא נוצרה מקין והבל האבות המיתיים של החקלאות והמקנה וכמובן של המלחמה והרצח. מדור אנוש בו הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (אז התחילו? אז חילנו?) מקין אבי העיור. מלמך אבי השירה. מיבל יובל ותובל שהיו בהתאמה אבות יושבי האהל והמקנה, אבות המוזיקה וכלי הנגינה ואבות תעשיית הברזל. היא נוצקה מבוני בבל המסוגלים לבנות בניינים המגיעים לשמיים ומהתערבות האל שבללה את שפתם וחילקה אותם לעמים. מעירוב בני האלהים ובנות האדם כמו גם מהמבול ותוצאותיו. זה מה שמספרת התורה.
גם המיתולוגיה היוונית עונה על שתי השאלות הללו בסיפור אחד. איך נוצר האדם? איך נוצרה התרבות האנושית? פרומתיאוס.
בראשית היו החלל הארץ והיצר. כאוס גאיה וארוס. הם יצרו את הטיטאנים ובהם פרומתיאוס ואלו הולידו את האלים האולימפיים. עוד הרבה לפני שהיו בני אדם לחמו האלים האולימפיים בראשות זאוס בטיטאנים וניצחו אותם. פרומתיאוס התנגד למלחמה הזו ולא השתתף בה. לאחר המלחמה זאוס מעניק לפרומתיאוס ולאחיו אפימתאוס מתנות רבות שבאמצעותן הוא מבקש מהם לאכלס את העולם שיסור למרותו. אפימתאוס מצליח ליצור בידיו המגושמות רק חיות אולם הוא מהיר בהרבה מאחיו והוא מעניק להן את מלוא מתנותיו של זאוס: פרווה, כנפיים, מהירות, כח וכו' וכו'. פרומתיאוס עובד זמן רב ולבסוף מצליח ליצור מאדמה ומים אדם. לפרומתיאוס לא נותר דבר להעניק ליצור החלש האיטי והחשוף שהוא יצר. לכן הוא מעניק לו את האש. בסופו של דבר המאבק בין בני האדם לאלים על האש העניק לאדם את תרבותו (עם עוד כל מיני דברים שהורידו האלים לבני האדם כמו היופי והאמנות דרך פנדורה. שהיא חלק מאותו סיפור מאבק על האש).
אם נשווה את סיפור הבריאה בספר בראשית למיתולוגיה היוונית נראה שני דברים מעניינים: בספר בראשית מי שברא את האדם ברא גם את כל שאר היצורים. מבחינת התורה האדם הוא חלק אחדותי משאר הטבע. בסיפור היווני מדובר על שני בוראים שונים והפוכים בטבעם.
מנגד במיתולוגיה היוונית מי שברא את האדם יצר גם את תרבותו. האדם הביולוגי ותרבותו חד הם. בספר בראשית כפי שראינו האדם עצמו מעורב עמוקות בכינון תרבותו. תחומים שלמים מאמנות ועד תעשיה הם יצירי המפעל האנושי באופן בלעדי. למעשה אין אפילו תחום תרבותי אחד שאלהים או בני האלהים כוננו לבדם.
אבל לחז"ל יש שני קשיים עם פשט התורה. ראשית, הם לא מסתפקים באוטונומיה התרבותית היחסית שמייחסת התורה לאדם. הם מעוניינים להבהיר שהאדם הוא האחראי הבלעדי והמלא על תרבותו. בספרות היהודית של סוף ימי בית שני נמצא מקורות לא מועטים ל"מתנות" התרבותיות שהנחילו בני האלהים לבני האדם: ידע רפואי ובוטני. כלי נשק. היכרות עם המחצבים. יופי ואמנות. ועוד ועוד. במדרשי חז"ל הקדומים לא מצאתי כאלו.
שנית, התורה לא מספרת לנו איך נוצרה האש. בעולם ההלניסטי נתפסת האש כבסיס התרבות האנושית. כשאמא יווניה מספרת לבנה הקטן איך פרומתיאוס העניק לאדם החלש האיטי והחשוף את האש שבזכותה הוא הפך לחזק שבין יצורי הארץ צריכים חז"ל לתת הסבר משלהם למקומה של האש בתרבות האנושית.
בדיוק (גם) בשביל להתייחס לפולמוסים מעין אלו נוצרו מדרשים. המדרש (בראשית רבה י"א ב') מספר שבכל ששת ימי הבריאה כולל שבת היה אור. פעם ראשונה ששקעה החמה ונעשה חשך היתה במוצאי השבת הראשונה בהיסטוריה של היקום. וכך מבאר המדרש:
כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החושך ממשמש ובא
ונתירא אדם הראשון…
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור (אש),
ובירך עליה… בורא מאורי האש.
במדרש תפקידו של האל הוא לזמן לאדם חומרים גולמיים להתמודד עם פחדיו. אבל ההתמודדות עצמה כמו האש עצמה – הטכנולוגיה של הבערתה והשליטה בה – היא כולה מעשה ידי האדם. ללא כל התערבות אלהית. לפי המדרש, תרבותו של האדם הרגשית והטכנולוגית שייכת לו בלבד. כשאנו מברכים את אלהים "בורא מאורי האש" אנחנו מברכים אותו לא על כך שנתן את האש אלא על כך שנתן לנו הזדמנות לייצר את האש. כי לתרבותנו רק אנחנו אחראים.
המדרש הזה מתפלמס עם המסורת ההלניסטית לגבי האש, אבל הוא מתפלמס גם עם יסודות מיתולוגיים שנותרו לטעמו בפשט סיפור התורה. באמצעות השלמת מה שלא נזכר בסיפור הבריאה של התורה מבהיר המדרש כיצד הוא מבקש שנקרא את פרשות בראשית ונח בכללותן. לדעת המדרש אלהים לא מעורב בתרבות האנושית אלא באמצעות בריאת העולם כמצע של הזדמנויות לבנות ולהרוס. כל היתר באחריותנו.
היוונים יכולים למצוא נחמה בפרומתיאוס הדואג לאנושות עד אין קץ. אנחנו נדרשים להקיש רעף לרעף על מנת להתמודד עם פחדינו וחולשותינו.
מגמה אנטי-מיתולוגית אולי מותירה אותנו בודדים, אבל מאוד מאוד אחראים. מבראשית עד אין קץ. המדרש שמבין היטב את הבדידות שבתפיסה האנטי-מיתולוגית מציע לנו את הפניה לאל. בניגוד לתפיסה המקובלת לגבי תפילות, במדרש הפניה לאל בברכת "בורא מאורי האש" אינה תרופה לחשך. אבל היא תרופה חשובה לבדידות האנושית.
שבת של שלום והזדמנויות
