המדרש (בראשית רבה ג' ד') עוסק בבריאת האור ומגלה לנו תגלית מדהימה – התורה עברה צנזורה.

ר' שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן:

אמר לו (רבי שמעון): מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה –

מהיכן נבראת האורה?

אמר לו (רבי שמואל): מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו.

אמרה ליה (=אמר לו, רבי שמעון): בלחישה. (תגיד את זה בשקט. בלחש.) 

אמר לו (רבי שמואל): מקרא מלא הוא (תהלים קד), "עוטה אור כשלמה" ואת אמרת לי בלחישה?! אתמהא!

אמר לו (רבי שמעון): כשם ששמעתיה בלחישה, כך אמרתיה לך, "בלחישה".

רבי שמעון שואל שאלה תשתיתית על המציאות. על הבריאה. מאיפה יש אור בעולם? אפשר היה להתייחס לכך כשאלה מדעית ולהסביר את התהליכים הפיזיקליים שמהם מופק אור. אפשר היה להתייחס לזה כשאלה מטפיזית ולומר שהאל בכוחו הבלתי מוגבל ברא את האור יש מאין.

רבי שמואל בוחר להתייחס לכך כשאלה על יחסי הגומלין בין האל לעולם. הוא מסביר שלמעשה האור הוא התגלות מתמדת של האלהות. הוא הזיו הנגלה של אלהים בעולם.

רבי שמעון נבהל מהתשובה הזו. התגלות מטבעה יוצרת שאלות אמוניות קשות. למשל, התורה אומרת לנו (שמות ל"ג כ'): "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" ושמואל אומר שכולנו רואים את אלהים כל הזמן, מעצם ראייתנו אור?!

אפשר גם שרבי שמעון נבהל מגילוי סתרי בראשית שיש בתשובה הזו. אולי גם מכך שלפי התשובה הזו אלהים מופיע בעולם באופן אימננטי ולא טרנסצנדנטי.

כשמתחילים לענות תשובות על כבשונו של עולם עולות שאלות תיאולוגיות קשות. רבי שמעון מציע שרבי שמואל ידבר על כך רק בלחש. לא יגיד את זה בקול לכל שואל. יסתיר את הקושי. יותר מזה, רבי שמעון מעיד שזו המסורת שלו, "השמועה" שלו. על דברים קשים ומלאים ספקות מדברים רק בלחש.

רבי שמואל נוזף ברבי שמעון ואגב כך חושף כיצד הוא מבין את תפקידו של המקרא: מקרא מלא הוא! המקרא אינו מפחד מספקות וסתירות וקשיים רבי שמואל מבהיר לרבי יצחק כי הגישה שלו, גם אם היא בעלת מסורת ארוכה של צנזורה חותרת תחת המקרא עצמו.

לפי רבי שמואל. עלינו לחשוף את האמת בכל מורכבותה. האמת היא מורכבת אולם לעולם, הגילוי הוא אור.

הנוסח לעיל הוא נוסח המדרש במרבית כתבי היד. לעומת זאת ברוב הדפוסים כתוב:

נתעטף הקב"ה -בה [באורה] – כשלמה

באמצעות הוספת המילה "בה" צינזרו המעתיקים את המדרש כאילו אין המדובר בהתגלות של האל עצמו אלא בהתגלות של האור. כך הם חמקו מהרדיקליות של תשובת שמואל. אולם בכך הם כמובן עיקרו את תשובתו של שמואל. לפי הנוסח הזה שמואל בכלל לא ענה לרבי שמעון מאיפה נברא האור! מסתבר שהמסורת שלנו מלאה פחדים ופחדנים בנוסח רבי שמעון. ולפעמים דווקא הפחדנים הם מוסרי המסורת. במיוחד על הרקע הזה עומדת תשובתו של רבי שמואל במלוא כוחה והאומץ הגלום בה.

המדרש מזמין אותנו לחשוב על מה "אסור" לנו לדבר? או על מה אפשר לדבר רק בלחש

מה כדאי לחשוף אצלנו יותר לאור יום? אילו לחשים עלינו להפוך למקרא מלא?

שבת של שלום ואור.