כששבת חלה בראש חודש אנחנו קוראים את אחת הנבואות האסכטולוגיות המרתקות ביותר בכל ימי דברי הנבואה (ישעיהו ס"ו). הנבואה שחותמת את ספר ישעיהו. נבואה שנראית כאילו נכתבה ממש לימינו אלה. ההפטרה פותחת בנמעני הנבואה וכמו פעמים רבות בדברי הנביאים היא יוצאת כנגד פולחן דתי המנותק מהתנהגות מוסרית (פס' א'-ד'):

כֹּה, אָמַר ה'… וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ, וְחָרֵד עַל דְּבָרִי.  שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה אִישׁ, (הוא כמו) זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב, (הוא כאילו) מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם חֲזִיר…  וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ. 

האל פונה אל עניים (=ענווים) נכאי רוח שחרדים על דברו (מכאן הביטוי היהודי המודרני – חרדים). אלא שכאן ישעיהו מתחיל לבלבל אותנו. הוא מתאר אנשים שמקפידים על קרבנות אבל מכים אנשים. האם ניתן לפקפק בדתיותו העמוקה של אדם שמקדיש את מיטב קניינו לאל? שה ועוד יותר מכך שור הם נכסים יקרים מאוד בעולם העתיק. לרוב האנשים יש אולי בקר אחד ואולי כמה, לא יותר מזה. מצד שני מדובר באנשים אלימים ולא מוסריים שמכים אנשים אחרים. האם ניתן שלא לפקפק בדתיותו של אדם שנדמה לו שכשהוא מכה אדם אחר אלהים לא קיים? אלהים לא רואה?! מי הם החרדים לדבר ה' אליהם מתכוון ישעיהו? בהמשך ההפטרה הבלבול הולך וגובר, וכאן מגיע ייחודה של הנבואה. ברוב נבואות אחרית הימים מבטיח אלהים לעם ישראל שהוא ינקום באויביהם, מהעמים האחרים. בהפטרה שלנו אלהים מדבר על אויבים פנימיים, על האחים שלנו (פס' ה'-ו'):

שִׁמְעוּ, דְּבַר ה', הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ, אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם, לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה' וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ. קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר, קוֹל מֵהֵיכָל; קוֹל ה' – מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו.

המציאות הפנימית היא של שנאת אחים עד נידוי. אפשר לקרוא זאת כהבטחה של אלהים לשמח את "הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ" לעומת שונאיהם, אבל הדקדוק מוקשה. זה נראה שדווקא אחיהם השונאים של החרדים הם אלו שאומרים "לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה'" – הם אלו שמדברים בשם ה'. אז מי החרד ומי השונא?  לפי תחילת הפרק היינו מניחים שהחרדים הם הענווים (=נכאי הרוח) – אנשי המוסר, לעומת אותם המקפידים על הקרבנות בבית המקדש – אנשי הפולחן. אבל בישעיהו זה כלל לא ברור, שכן נקמת ה' יוצאת מההיכל, מבית המקדש – מקומם הטבעי של אנשי הפולחן.

****

המדרש הקדום (מהתקופה האמוראית) תנא דבי אליהו זוטא, פרקי דרך ארץ א׳: מסביר על הפסוק הזה:

מכאן אמרו אם ראית תלמיד חכם חגרהו על מתניך ואם ראית עם הארץ חסיד אל תדור בשכונתו שכן כתיב "שִׁמְעוּ, דְּבַר ה', הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ, אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם, לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה' וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ". 
מכאן אמרו גדולה השנאה ששונאים עמי הארץ את התלמידי חכמים יותר מהשנאה ששונאים העכו"ם את ישראל.

בשפתו של המדרש אנשי הפולחן הם תלמידי החכמים. הם האליטה החז"לית שהחליפה את הכהנים בהנחלת התורה והמצוות – דרכי הפולחן הראויות. לעומתם עמי הארצות ידועים כמי שאינם מדקדקים במצוות ובאופן כללי לא משקיעים את ימיהם בדתיותם. המדרש מתאר סתם תלמיד חכם, שאיננו יודעים האם ועד כמה הוא אדם מוסרי. אבל המדרש איננו מתאר סתם עם הארץ. המדרש מתאר עם הארץ שהוא מופת מוסרי – "חסיד". ובכל זאת המדרש קורא להחרים את עם הארץ הזה, לא לגור בשכנותו, לדבוק רק בתלמידי חכמים. להיצמד אליהם כמו שחגורה צמודה למתניים. אם כך המדרש מתאר לנו שנאה ואפילו נידוי של תלמידי החכמים את עמי הארצות. אבל המדרש ספק מתרץ את דבריו, וספק תולה בהיבדלות של תלמידי החכמים את השבר החברתי שהוא מתאר ("מכאן אמרו" – האם מהפסוק או מההתנהגות של תלמידי החכמים? מבנה המדרש הוא חריג ומאפשר את שתי הפרשנויות). בכל מקרה המציאות ברורה לדרשן – השנאה של עמי הארץ לתלמידי חכמים היא נוראית יותר מאנטישמיות. זו פרשנות מבריקה לישעיהו. ישעיהו טוען שה' פונה לראויים – לענווים, לחרדים אל דברו. המדרש  טוען שבמציאות של קיטוב פנימי כל קבוצה חרדה לערכיה, ומאמינה שהם הם דבר ה' הראוי, וכל קבוצה היא מנדה. המדרש אינו מהאו"ם. ברור מי הקבוצה שהוא מעדיף ולאן הוא שייך. אבל למרות זאת הוא עומד ביושר על הנידוי ההדדי. לכן זו נבואה אסכטולוגית. זו נבואה שבמציאות של ישעיהו אין לה נמענים ולא יכולים להיות לה נמענים. כי במציאות הנוכחית לא ניתן בכלל לזהות את נמעני הנבואה. כל אחד בטוח שהוא הנמען ובטוח שהנקמה תבוא על הקבוצה היריבה. אבל ישעיהו מצייר לנו בכל זאת אפשרות אחרת, וזו גדולתה וייחודיותה של הנבואה הזו, שבאמת איני מכירה דומה לה. כך חותם ישעיהו את ספר נבואותיו (פס' כ"א-כ"ד):

וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם (מעם ישראל) פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם… וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם. וְהֵבִיאוּ (הגויים עצמם יביאו) אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה'… עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר ה':  כַּאֲשֶׁר ("כמו ש" או "בזמן ש") יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית ה'. וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם, אָמַר ה'… וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת, בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי, אָמַר ה'. וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים, הַפֹּשְׁעִים בִּי…   וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר.

ה' מבטיח קיבוץ גלויות (באמצעות הגויים עצמם! ולא כמו בנבואות אחרות שה' מקבץ את ישראל) וחזרה אל בית ה' אבל ביום ההוא (יום בו תתקיים הנבואה (ישעיהו ס"ה י"ז) "הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה") הכהנים והלוויים יהיו מכולם (ניתן להבין בפסוקים שהכוונה מכל עם ישראל ולאו דווקא משבט לוי ומזרע אהרון וניתן להבין את הנבואה אפילו כיותר רדיקלית, הטוענת שהכהנים והלוויים יהיו מכל הגויים מהם הגענו). מה שכן, לא ניתן להתווכח על סיומה של הנבואה – עובדי ה' יהיו כל בשר פשוטו כמשמעו – ללא הבדל דת מין וגזע, והם יבואו מדי שבת בשבתו ומדי חודש בחודשו.

ספר ישעיהו נחתם בכך שבאחרית הימים לא תישאר אף אחת מקבוצות האחים שמולה יש קבוצה שונאת ומנדה. באחרית הימים יש רק קבוצה אחת שתנצח – קבוצת האוניברסליים. האוניברסליים הללו ידעו מאיזה גוי ועם הם. הקבוצה הזו תבקש להתקבץ בבית ה' בירושלים (ולא למשל במקום אוניברסלי כמו גן עדן). אבל כיוון שהם קבוצת ה"כל בשר", במקדש שלהם לא יהיו קרבנות. הם יביאו רק מנחות, שמשמען מתנה לה' מהצומח. הם לא יקריבו אלא ישתחוו. (בעניין הזה ישעיהו עקבי אם כי בסוף הספר הוא מקצין את עמדתו. והשוו (ישעיהו נ"ו ז') "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" – בשלב הזה המקדש הוא בעיקר בית תפילה אבל יש בו קרבנות. בסיום הספר אין קרבנות בכלל.) לא רק זאת, הקבוצה הזו תשנה את מועדי העליה לרגל. החגים הם מעגל ההיסטוריה של עם ישראל – יציאת מצרים, מתן תורה, נדודינו במדבר. אפילו כחגים חקלאיים הם מותאמים לחקלאות של ארץ ישראל. לעומת זאת השבתות וראשי החודשים הם קידוש הזמן האוניברסלי – הבריאה, מעגל הלבנה. (אמנם במסורת אלו ואלו מורכבים מזכרון וייחוד לאומי ומהקשר אוניברסלי אבל הדגש על ייחודיות החגים לעם ישראל לעומת מעגל השבת והחודשים שמייצגים את הבריאה הוא בולט). קבוצת "כל בשר" נשארת לחגוג את השבתות והחדשים האוניברסליים ורואה איך האחרים נהרגו (או הרגו אחד את השני) לדראון עולם.

****

ממש כמו המדרש אני אינני מהאו"ם. אני יודעת לאיזו קבוצה אני שייכת ואיזו קבוצה קרובה יותר בעיני לאידיאת אנשי "כל בשר" של ישעיהו. אבל ממש כמו המדרש אני מבינה שאינני חיה באחרית הימים. שאם יש קבוצה שמתנגדת לאמונתה הדתית של קבוצה אחרת כי זו כוללת הדרת נשים היא איננה "אנשי כל בשר", גם אם מלחמתה כולה חדורה בשליחות דתית ואידיאית עמוקה. אם יש קבוצה שלא יכולה לשאת את אחיה המשיחיים הלאומנים ההזויים גם אם כל טענותיה צודקות היא איננה אנשי "כל בשר". אינני יודעת אם ניתן להיות "אנשי כל בשר" בעולם שאיננו אחרית הימים, בעולם שמלא בעוול, אבל אולי כדאי לשים לב שהאופציה השניה היא פגרים לדראון עולם…

מפנה אתכם לגירסת "ארץ נהדרת" ל"אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם" שמבטאים במדוייק את המציאות עליה מצביעים ישעיהו והמדרש.

שבת של שלום וחודש טוב.