פרשת בהר נפתחת בתיאור (ויקרא כ"ה א'-ד'):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם… וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ… וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'
על הפסוקים האלה שואל המדרש התנאי הקדום את שאלתו המפורסמת (ספרא, בהר, א' א'):
מה ענין שמיטה אצל הר סיני?
מה פתאום, באמצע ספר ויקרא, וליתר דיוק ממש לקראת סופו חוזרת התורה לאמצע ספר שמות ומספרת לנו על מעמד הר סיני? ומה הקשר בין מעמד הר סיני למצוות שמיטה דווקא, שכן הפרק שלנו עוסק בעיקרו במצוות שמיטה ויובל.
המדרש ממשיך ושואל:
והלא כל המצוות נאמרו מסיני?!
אם כל התורה נאמרה בסיני אז למה דווקא השמיטה? המדרש עונה בצורה פולמוסית מובהקת:
אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.
מצוות שמיטה מפורטת מאוד בפרשה שלנו. לדעת הספרא, קובץ מדרשי שעיקרו מבית המדרש של רבי עקיבא וככל הנראה נערך ממש בסוף התקופה התנאית, התורה ב"ויקרא" רוצה להדגיש לנו שכמו שמצוות השמיטה נאמרה באופן מפורט בסיני כך כל המצוות כולן.
מי חולק על המדרש הזה? מי חושב שלא כל המצוות נאמרו בסיני? עם מי מתפלמס הסיפרא?!
בד"כ מפרשים את המדרש הזה כמתפלמס עם גישות שמתנגדות לתורה שבע"פ. ספק אם גישות כאלו רלוונטיות בכלל בזמנו של המדרש (המאה השניה לספירה). אבל גם אם כן זה טיעון גרוע ביותר. אם מדגישה התורה שדווקא מצוות שמיטה המפורטת נאמרה בהר סיני. הרבה יותר סביר לטעון שמה שלא פורט בפירוש אכן לא נאמר בסיני…
אני מבקשת להציע שהתשובה נמצאת במדרש התנאי הקדום מבית מדרשו של רבי ישמעאל – בר הפלוגתא המרכזי של רבי עקיבא (המאה השניה לספירה). המכילתא עוסקת בפרשת משפטים בספר שמות, שמתארת את הברית שעורך משה עם העם בהר סיני ושם כתוב (מכילתא דרבי ישמעאל י״ט י׳ ב׳).
"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם". אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם…
רבי ישמעאל אומר: בתחלת הענין מה הוא אומר? (ויקרא כה א'-ג') "(וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר…) וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' – שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ" וגו', שמטים ויובלות…
אמרו: מקבלין אנו עלינו.
כיון שראה שקבלו עליהם נטל הדם וזרק על העם. אמר להם, הרי אתם קשורים ענובים תפוסים, מחר בואו וקבלו עליכם המצות כולן.
כדי להבין את המדרש הזה צריך לחזור לפרשת משפטים. משה קורא לפני העם את "ספר הברית" עם ישראל עונה לו "נעשה ונשמע" ואז הוא זורק עליהם דם קרבנות כסמל טקסי לכריתת הברית. לפי פרשת משפטים רק אז הוא עולה להר סיני לארבעים יום וארבעים לילה לקבל את לוחות הברית (על אף שמעמד קבלת עשרת הדיברות כבר מתואר פרשה קודם לכן). לדעת רבי ישמעאל "ספר הברית" הוא התוכן של מה שהתגלה בהר סיני, שכן על בסיסו הסכים עם ישראל לברית. אבל מה בדיוק היה כתוב בספר הברית שהוקרא בהר סיני? המדרש במכילתא מביא דעות שונות אבל לעניינו רלוונטית דווקא דעתו של רבי ישמעאל שחולק ישירות על הסיפרא. לדעתו דווקא פרשת בהר, ורק היא, מספרת מה הוקרא שם במעמד הר סיני – דיני שמיטה ויובל והדינים הנוספים הקשורים לכך. לדעת רבי ישמעאל משמעה של ברית סיני היא כינון חברה המבוססת על צדק חברתי וחלוקתי בארץ ישראל. רק אחרי שעם ישראל הסכים לכך ניתנו לנו כל יתר המצוות. ("למחר" אין משמעו יום למחרת שהרי משה עולה אח"כ להר סיני לארבעים יום אלא משמעו מאוחר יותר.)
אם כך, הסיפרא, מבית מדרשו של רבי עקיבא, מתפלמס עם עמדתו של רבי ישמעאל, והפולמוס נוגע לשאלה מה קיבלנו במעמד הר סיני. האם את כל התורה או חלק ממנה. (וכאמור, במכילתא אפשר למצוא עמדות נוספות הנוגעות לשאלה אילו חלקים קיבלנו שם). במדרשים המאוחרים יותר כבר לא נמצא את השאלה הזו. אז שולט הפולמוס האם כל התורה היא מאת ה' (ולאו דווקא מסיני). וייתכן שזה בשל עמדות של "מינות" שזילזלו בחלקים שלא התקבלו מסיני (ואולי זו היתה גישת הנצרות הקדומה שביקשה את העיקרים ולא את הסבך ההלכתי). אבל אצל התנאים השאלה הזו מצויה בפולמוס חריף.
שבת של שלום ומחלוקות לשם שמים.
עוד על המדרש במכילתא והאם יש ליהדות עיקרים מרכזיים ראו במאמרים הערך המכונן שלי ושיגרה זה רע?)
