המדרש מספר שלאחר חטא העגל משה רבינו התפלל על אהרן באמצעות הקורבנות של פרשות ויקרא וצו. וכך אמר משה (ויקרא רבה ז' א'):
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: הבור שנואה ומימיה חביבין?! חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן, דתנינן תמן (ששנינו שם – במשנה, תמיד ב' ג') "כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן", ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שבשבילך אני מקרבו, ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים (ויקרא ו' ב'), "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר".
משה מלמד אותנו שיעור בלימוד זכות על אחיו המתחרה המרכזי על מנהיגותו. בשעה שעלה משה להביא את התורה מחליף אותו אהרן באמצעות עגל הזהב. ניתן לראות זאת כמאבק אישי על ההנהגה, מאבק על המעשה הראוי, מאבק על מהי עבודת האל, על עומק האינטואיציה הרוחנית של כל אחד מהם.
המדרש מזמין אותנו לחשוב, מה אנחנו רוצים להגיד לבני הפלוגתא שלנו. במה מימיהם חביבים?
