בפרשת בחקתי מבטיחה התורה (ויקרא כ"ו ג'-ו'):

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ… וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ…

על הפסוקים הללו יש מדרש כמעט זהה בויקרא רבה ובבראשית רבה, שניהם מדרשים אמוראיים, שמספרים על המתנות שאלהים נתן ונותן לנו. אלא שבבראשית רבה מוצמד לפסוק סיפור שנעדר מויקרא רבה. וזו הגירסה הארוכה (בראשית רבה ו' ה' – גירסה מקוצרת בויקרא רבה לה ח'):

אמר רבי יוחנן ג' דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן: התורה והמאורות והגשמים.

התורה מנין? שנאמר (שמות ל"א י"ח) "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה" וגו'.

המאורות מנין? שנאמר (בראשית א' י"ז) "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם".

גשמים מנין? שנאמר (ויקרא כ"ו ד') " וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם"…

רבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אומר: אף השלום, שנאמר (שם) "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ".

רבנן אמרי אף הרחמים, שנאמר (תהלים ק"ו מ"ו) "וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם".

רבי יצחק בר מריון אומר אף הפרשת הים הגדול (השיט בים הגדול), שנאמר (ישעיה מג) "כֹּה אָמַר ה' הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ [וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה"].

רבנן אמרי: "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ" – מעצרת ועד החג (משבועות ועד סוכות). "וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה" – מן החג ועד החנוכה.

והנה הסיפור של בראשית רבה (בתרגום):

רבי נתן אחיו של רבי חייא בר אבא היה ימאי.

אמר לאחיו התפלל עלי.

אמר לו, מה אתפלל עליך?! מהרגע שאתה קושר לולבך קשור את רגליך. אם נכנסת לבית הכנסת ושמעת שמתפללים על מטר אל תסמוך על תפילתי.

המדרש דורש את השורש נ.ת.ן. ומדגיש שאלו מתנות מהאל, התורה, האנרגיה, פריון האדמה והחיים, ואפילו שלום ורחמים. ויקרא רבה סבור שעיקר חיינו מבוססים על מתנות האל. יתר על כן, אם התורה היא מתנת האל כמו הטבע הרי ממש כמו בפשט הפרשה קל להסיק שאם נשמור ונלמד את התורה יתקיימו בנו כלל מתנות האל.

בראשית רבה מערער על התפיסה הזו בדיוק. אחיו של רבי חייא הוא ימאי, לאחר שרבי יצחק בר מריון מספר לנו שהשייט הוא מתנה מאלהים. אלא שהשייט בתקופה הזו הוא אחד הדברים המסוכנים בתבל. חברות הביטוח הומצאו בנמלי הולנד בשל השכיחות של טביעת ספינות מסחר. נכון להיום מעריכים שיש בקרקעיות הים כ-3 מיליון ספינות טרופות(!). כמובן שרובן המכריע אינו מהעת החדשה. רבי נתן מבקש מאחיו הצדיק שיתפלל לשלומו, מכח ההיגיון שאם השייט הוא מתנה מאלהים הדרך היעילה ביותר היא לקיים מצוות תפילה, וספציפית לבקש את מתנת השייט. אולם רבי חייא עונה לאחיו בגסות, שאני קוראת אותה כגסות הנובעת מחרדה, כמו שקורה לעיתים קרובות בין אחים. הוא צועק עליו שיפסיק לשוט בחורף. שכשהוא קושר את ארבעת המינים ללולב שיקשור גם את רגליו ויפסיק לשוטט בעולם. השייט בחורף הוא מסוכן.

בראשית רבה, בניגוד לויקרא רבה יוצא חוצץ כנגד הרעיון שתורה ותפילה מורידות את מתנות אלהים. נכון, זו מתנה. מכאן עליך להשיג אותה בדרכי אדם. תכנן את השייט. בקש שלום. פדה שבויים.

חלק לא מבוטל מתושבי מדינת ישראל, הם אנשי ויקרא רבה. הם סבורים שמתנות השלום, והבטחון, והפרנסה הן מתנות אלהים ועסוקים בעיקר בתפילה ובלימוד תורה על מנת להשיגן. נדמה לי שאנו, אנשי בראשית רבה, מבקשים לצעוק לאחינו, כמו רבי חייא לאחיו רבי נתן: כשאתם קושרים את לולביכם קשרו את רגליכם. קישרו אותן לאלונקה הכללית. קישרו עצמכם למטלות הקיומיות של כולנו. אם לא ניתן לסמוך על תפילתו של רבי חיא. כלום ניתן לסמוך על תפילותיכם?!

בתפילת " וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם".

שבת של שלום וקיום.