מקומו של ספר בראשית כחלק מהתורה עורר תהיה אצל מפרשים רבים. את השאלה הזו מציג בחדות רש"י בפירושו המפורסם ביותר, הוא פתיחת פירושו לתורה:

אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ(שמות י"ב ב') "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית?

ספר בראשית כולו עוסק בעניינים אוניברסליים. מיצירת היקום ועד למורכבות הנפתלת של יחסי המשפחה. מיצירת האדם ועד דיון מפורט במותו של יעקב. שאלתו של רבי יצחק היא  מדוע פותחת תורת ישראל באריכות כה רבה בעניינים אוניברסליים. אני מבקשת להציג שתי תשובות הפוכות שניתנו לכך על ידי פרשני הדורות, באמצעות שתי הקדמות פרשניות לספר בראשית.

הנצי"ב מוולוז'ין (האימפריה הרוסית – המאה ה19). בהקדמה לספר בראשית בפירושו "העמק דבר") כותב:

זה הספר הנקרא "ספר בראשית" נקרא בפי הנביאים "ספר הישר"… זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר (במדבר כ"ג י' – מתוך נבואת בלעם): "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים".

ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה? וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי?

והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו… צדיק וישר הוא" (דברים ל"ב ד') דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, שהיה (שם פס' ה') "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל".  ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית.

ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ.

וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה…

וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט.

הנצי"ב עומד על כך שהתורה ככל אידיאולוגיה עלולה להתפרש כמחריבת הקיום. כשאנשים נלחמים על אמיתותיהם הם עלולים אגב המלחמות הללו להגיע לשפיכות דמים ולהרוס את העולם. בעיניו המלחמות האידיאולוגיות של אנשי סוף ימי בית שני, שגרמו לחורבן המקדש והארץ מרוב צדיקות ולהט כלפי ה' ותורתו הם הדוגמה ההיסטורית המובהקת לכך. ספר בראשית בא ללמד אותנו שלפני כל מוסר התורה הפרטיקולרי, הבסיס של כל התורה היא התנהגות המקיימת את העולם בכללותו ואת כל בני האדם בתוכו. כי מחויבותנו הראשונה, לפני הצדיקות, היא קיום העולם. היא המוסר האוניברסלי. ספר בראשית נועד לשמור עלינו מפני פירוש פרטיקולרי מדי לתורה שעלול להפוך ללהט אידיאולוגי מחריד ומחריב ולהבטיח לנו מפתח פרשני תשתיתי למוסר אוניברסלי.

בראשית יש קיום אוניברסלי וצדק אוניברסלי ודאגה בין-אנושית אוניברסלית.

***

הרמב"ן (ספרד-א"י. המאה ה-13) בהקדמתו הוא לספר בראשית מסכים שאכן תוכנו של ספר בראשית הוא אוניברסלי אולם לטעמו האוניברסלי נכלל בתורה בדיוק מטעם הפוך. וכך כותב הרמב"ן:

הודיענו תחילה ענין בריאת השמים והארץ וכל צבאם, כלומר בריאת כל נברא העליונים והתחתונים. אם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית, והמקובל בהם לחכמים… [הוא נותן דוגמאות לתחומים מדעיים שונים] והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז... שהכל נלמד מהתורה.

ושלמה המלך שנתן לו אלהים החכמה והמדע – הכל מן התורה היה לו, וממנה למד עד סוף כל התולדות, ואפילו כוחות העשבים וסגולתם, עד שכתב בהם אפילו ספר רפואות… וכל זה ידע בתורה והכל מצא בה בפירושיה בדקדוקיה ואותיותיה ובקוציה כאשר הזכרתי.

וכן אמר בו הכתוב… שהיה בקי בכשפים, שהיא חכמת מצרים, ובטבע הצומח, כידוע מספר העבודה המצרית, שהיו בקיאין מאוד בעניין הזריעות וההרכבה במינין…

הרמב"ן מבקש לקרוא את ספר בראשית כספר התשתית של האמונה היהודית. כספר שמאפשר ללומדי התורה להינתק מהתרבות האוניברסלית ולבסס את כל הידע היהודי, גם בענייני כשפים, רפואה, חקלאות, בוטניקה, גיאולוגיה, אסטרונומיה פסיכולוגיה וכל חוכמה אחרת, מכל מין וסוג, רק על התורה. לטעמו, דווקא כדי להינתק מכל השפעה אוניברסלית חייבת תורת ישראל לכלול את כל תולדות הבריאה והאנושות.

לא מפליא שהרמב"ן הופך את "מעשה אבות סימן לבנים" (ראו פירושו לבר' י"ב פס' ו' וי') לעקרון הפרשני המרכזי של ספר בראשית. דהיינו כל הספר מתפרש על פי ערכו לביסוס זהותנו ותרבותנו הפרטיקולריים כבני ישראל.

אנשי המודרנה, נוטים להזדהות עם הנצי"ב מוולוז'ין, שאכן פועל וכותב ברוחה והשפעתה של המודרנה (ומתוך התמודדות עימה). עבורם בתשתית היהדות ישנה חוויה אוניברסלית ומוסר אוניברסלי. באופן מוזר אנשי האנטי-מודרנה והפוסט-מודרנה גם יחד נוטים להזדהות עם הרמב"ן, בין אם בגלל שהם תלמידיו של בלעם המאמינים (במדבר כ"ג ט') ב"עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב", ובין בגלל שהם תלמידיו של פוקו שעמד על כך שגם הדברים שנראים לנו הכי אוניברסליים וטבעיים כמו אכילה, מין, בריאות וכמובן חיים ומוות, תמיד מתווכים לנו ע"י תרבויות פרטיקולריות. לשיטתו איננו מסוגלים בכלל לממש אותם ללא התיווך התרבותי הפרטיקולרי שלנו.

כפי שנראה, המדרשים בתוך ספר בראשית ובכלל נעים בין שתי המגמות הללו ומאירים אותן בפנים שונות ומפתיעות.

שבת של שלום, פרשנויות, יושר ובינה.