בפרשת שלח-לך, מרגליו של משה תרים את הארץ. התורה מתארת את דרכם במילים הללו (במדבר י"ג כ"ב):

וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן

המדרש התלמודי מיד מבחין שיש בפסוק טעות דקדוקית. אם מדובר בהליכתם של רבים הרי שהיה צריך להיות כתוב "ויבואו". ואכן כך בדיוק אומרת הגמרא (בבלי סוטה לד ב'):

"ויבואו" מבעי ליה (נצרך לו)!
אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות.
אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.

הרב מרדכי יוסף ליינר, מייסד חסידות איזביצ'ה, הידוע בכינוי "מי השילוח" או "האיזביצ'ר", מסביר את המדרש הזה בדרכו הרדיקלית (מי השילוח חלק א, ספר במדבר, שלח – מתורגם):

מופיע בזוהר הקדוש (במדבר קנ"ט.):
שלושה עולמות יש לקב"ה.
עולם שגנוז בתוכו ולא נגלה (נודע) כלל,
עולם שהוא גלוי (נודע) בו תמיד
ועולם שהוא נגלה ולא נגלה (נודע ולא נודע).

והענין בזה כי יש שאין תפילה מועיל לו כלל… היינו שנגד האדם הזה הקב"ה מסלק כבודו למעלה. והעולם שהוא נגלה בו תמיד, הוא נגד האדם שה' יתברך הוא תמיד בעזרו ומסייעו אף בלא תפילה ולא יצטרך לתפילה. 
העולם שהוא נגלה ולא נגלה, הוא נגד אדם שאין לו סיוע בלא תפילה אך על ידי תפילה הוא נענה. ולאדם הזה יבוא בלב רצון לתפילה. 
כי לאלו השניים הראשונים לא יבוא שום רצון בלב להתפלל…

האיזביצ'ר מבקש מאיתנו לא לנהל את חיי הרוח שלנו כמצוות אנשים מלומדה. על אף שתפילה היא מצווה, מי השילוח מבקש מאיתנו לשים לב לרצונות שלנו. האם אנו רוצים להתפלל? לדעתו אם איננו רוצים להתפלל, לא נכון שנתפלל!

אבל האיזביצ'ר מפציר בנו לשים לב למה אנחנו לא רוצים להתפלל. האם אנו כמו עשרת המרגלים? האם נאטמנו לרוחנו ונשמתנו? האם אנו חיים בעולם שאלהים נעדר ממנו? שאין בו חיי רוח?! אם כך הוא אנחנו זקוקים לשינוי נפשי ורוחני. אנו זקוקים לתשובה ולתיקון כי איבדנו את החלקים הכי חשובים ומספקים של עצמנו. אנו אטומים לעצמנו. אפשרות אחרת היא שיש לנו חיי רוח כל כך עשירים ושופעים שאיננו חשים צורך בתפילה. כמו יהושע בן נון, מצאנו דרכים אחרות לחיות את חיי הרוח שלנו. אשרינו. כך או כך, האיזביצ'ר אינו מעוניין בתפילה שאינה אותנטית. הוא רוצה תפילה שנובעת מרצוננו הכן.

בעיניי, יש כאן הצעה לשוחח לא רק על תפילה אלא בכלל על טקסים ועל ביטויים של חיי הרוח והתרבות שלנו. האם אנו מסוגלים לשנות את אופני הביטוי של חיי הרוח שלנו (כולל למשל ביטויים אומנותיים, חברתיים, ופוליטיים) על מנת לנהוג באותנטיות?

שבת של שלום, תפילה ואותנטיות.