יעקב הבורח מביתו נודר נדר (בראשית כ"ח כ' – כ"א):
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים.
מה רוצה פליט? אוכל, בגדים ומחסה.
על הפסוק הזה מביא המדרש בבראשית רבה קטע מסיפור התגיירותו של עקילס (בראשית רבה ע' ה'):
עקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר אמר לו: הרי כל שבחו של גר, שנאמר (דברים י', י"ח): וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה?!
אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליו אותו זקן, שנאמר: וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ?! ובא זה והושיטו לו בקנה.
לסיפור הזה יש נוסחאות שונות ומקבילות מדרשיות נוספות על עקילס המלמדות שלפי מסורת חז"ל הוא היה עשיר מופלג וככל הנראה מקורב לאדריאנוס קיסר. עקילס אינו מבין כיצד ייתכן שאהבת האל לגרים מתבטאת כולה במזון ולבוש בסיסיים. מנקודת מבטו האהבה הזו מבטיחה לגר חיי עוני דחוקים.
רבי אליעזר עונה לו באזכור הרגע בו יעקב הופך לפליט. הוא מסב את תשומת לבו שכשאדם עוזב את מקומו יש חשש שלא יהיו לו אפילו אוכל ובגדים. והאל מבטיח לגר את סיפוקם בקשית (קנה) – ללא שום מאמץ.
המדרש באבות דרבי נתן (נוסחא ב' פרק י"ג) מספר שרבי אליעזר עזב את בית הוריו האמידים מאוד כדי ללמוד תורה בניגוד לרצון אביו והיה רעב ללחם, עד שמהרעב ריח רע עלה מפיו. עבור רבי אליעזר מחירה של הכניסה לעולם התורה הוא אכן רעב מצמית. אם האל מבטיח לגר שלא ירעב בכניסתו לעולם התורה הרי זו הבטחה משמעותית. איך ייתכן שעקילס מזלזל בכך?
בנוסחאות השונות של המדרש הדיאלוג הזה מסתיים בסכסוך בין עקילס לרבי אליעזר, ואין זה ברור האם זאת משום שהתשובה לא סיפקה את עקילס או בגלל נזיפת רבי אליעזר. ולכן הסיפור ממשיך:
נכנס (עקילס) אצל רבי יהושע…
התחיל (רבי יהושע) מפייסו בדברים:
"לחם" – זו תורה…
"שמלה" זו טלית. זכה אדם לתורה, זכה לטלית.
ולא עוד אלא שהן (הגרים) משיאין את בנותיהם לכהונה, והיו בניהם כהנים גדולים, ומעלים עולות על גבי המזבח… "לחם", זה לחם הפנים. ו"שמלה", אלו בגדי כהונה…
רבי יהושע שהיה עני מרוד ועבד כפחמי (בבלי, ברכות כ"ח א') אינו שבוי בנסיון חייו האישי. הוא מצליח לראות את נקודת מבטו של עקילס. רבי יהושע מבין שעקילס אינו פליט. הוא עזב את עולמו הקודם כדי למצוא משמעות. והוא אכן מבטיח לו משמעות: תורה ומצוות (טלית). הטלית אינה סתם מצווה, אלא מצווה פומבית, ויזואלית, קובעת זהות. (דומה לכיפה בימינו). לכאורה בכך היתה מספיקה תשובת רבי יהושע. אולם הוא מוסיף פירוש נוסף לפסוק שהביא. הוא מדגיש שהגרים יכולים להשתלב באמצעות נישואי בנותיהם במעמד הכהונה הגבוה. בכך לחם ושמלה מתפרשים כרומזים לכהונה באמצעות לחם הפנים שבמקדש ובגדי הכהונה הייחודיים.
רבי יהושע מבין שאדם שעזב את עולמו בשל סיבות אמוניות לתרבות אחרת אינו זקוק רק למענה רוחני אלא גם למענה סוציולוגי. להבטחה כי הוא יוכל להשתלב בחברה החדשה. כל הדתל"שים והחוזרים בתשובה למיניהם. כל הגרים והמומרים. כל מי שהיגר אי פעם מארץ לארץ ומחברה לחברה מבין היטב הן את דאגתו של עקילס והן את תשובתו של רבי יהושע.
המדרש מסתיים במילים:
אמרו: אלולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס, היה חוזר לסורו, וקרא עליו (משלי ט"ז ל"ב): טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר.
המדרש מספר שבזכות רבי יהושע נשאר עקילס יהודי. המדרש גם מתאר את יתרונו של רבי יהושע כ"ארך אפיים". בד"כ ארך אפיים הוא ביטוי לסבלן. בהקשר של המדרש שלנו ארך האפיים הוא הסובלן. האדם שמסוגל לראות את הדברים מנקודת המבט של זולתו. מהפנים של זולתו.
****
השאלה היא למה בחר עורך בראשית רבה להביא את המדרש הזה דווקא בפרשת ויצא? לכאורה הוא היה מתאים הרבה יותר כפרשנות על הפסוק בדברים: "וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה". נדמה לי שבכך מבקש המדרש לפרש מחדש את יציאתו של יעקב מבית אביו. המדרש מנסה לומר שיעקב אינו רק פליט. הוא גם סוג של גר. הוא יוצא להתחיל משפחה חדשה ודרך חדשה. אלהי אביו אברהם ואלהי אביו יצחק יקבלו משמעות חדשה. בכך למעשה מסביר המדרש את סופו של הפסוק – את הבטחת יעקב "וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים". לכאורה ברור שה' יהיה לו לאלהים. הרי הוא היה אלהי הוריו והורי הוריו.
אכן הפרשנים מתקשים מאוד בהבנת ההבטחה הזו של יעקב. חוקרי מקרא מביאים את הפסוק הזה כהוכחה שסיפור יעקב במקורו הוא המקבילה הישראלית לסיפור אברהם היהודאי ואינו המשך רציף שלו. לפי הגישה הזו בסיפור היהודאי אברהם הוא אבי האומה החדשה, ושליחותו זו מתבססת בציווי "לך לך" (בראשית י"ב א'-ב'): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. (ובנסיונות שלאחר מכן) ואילו בסיפור הישראלי יעקב הוא אבי האומה החדשה בייסדו דת חדשה: "וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים"
פרשנותו של רבי יהושע נותנת מענה מדרשי לקושי הזה. לפי פרשנות זו יעקב מבטיח שאם האל יאפשר לו הוא יהפוך אותו מאל אישי לאל "ממוסד". לאל שיש לו תורה. לאל שעובדים אותו במצוות (טלית). לאל שיש לו כהונה ומקדש. יציאתו של יעקב הופכת מפליטות לגרות. לייסודה של דרך חדשה.
מה שהיה נראה בקריאה ראשונה של המדרש רק כסיפור (מוצלח בעיני) על יחסים בינאישיים וסובלנות מתברר גם כפרשנות מעמיקה לקושי הפרשני שבתורה ולמעמדו של יעקב בעיני חז"ל.
