איני יודעת איזו דמות תהיה לראש השנה בשנה זו. החג שבו לא נוכל להיפגש עם הורינו, אחינו וילדינו, אבל כן נוכל להיפגש עם אנשי קהילתנו בבית הכנסת. החג שבו נאמר יחד בציבור תפילה קצרה יותר. תפילה שלא תכלול את פיוטיו של החג, המעניקים לתפילה את טעמה המיוחד אבל גם בהיעדרם לא ניתן לחמוק מאימת החוויה העוטפת את הארץ כולה של "מי בקיצו ומי לא בקיצו… מי במגפה… מי יעשר ומי יעני…"

ברגע הזה, שעות ספורות לפני ערב החג ולפני תחילת הסגר, שמעורבים זה בזה לבלתי הפרד השנה, אני מבקשת להתפלל איתכם לחוויית חג משמעותית  באמצעות שיר שכתבתי לפני שנים רבות. הפעם הוא משמש לי כמדרש על מדרש על מדרש, שאין אישי ממנו. 

****

תחילתו של המדרש במשנה שמספרת שבארבעה מועדים בשנה נידון העולם. אחד מהם הוא ראש השנה בו (משנה, ראש השנה א' ב'):

כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון.

בגמרא אנחנו מוצאים מסורות ארץ ישראליות המיוחסות לתקופת התנאים ולכל המאוחר לתחילת התקופה האמוראית לפיה הדין בראש השנה מתבצע באמצעות 3 ספרים בהם משתמש האל: ספר לצדיקים הנכתבים לחיים, ספר של רשעים הנכתבים למיתה וספר של בינוניים שדינם נחתם ביום הכיפורים (בבלי, ראש השנה ט"ז ב' ואילך). מהדיון התלמודי מסתבר שישנן מסורות שדיברו על חיים ומוות בעולם הזה (מיוחסות לרבי יוחנן, בן תחילת המאה ה-3) וישנן מסורות שהתכוונו שהספרים מתייחסים לאחרית הימים (ומיוחסות לבית שמאי שפעלו בעיקר בתחילת התקופה התנאית, ואף בזמן בית המקדש). מסורת ארץ ישראלית נוספת מהתקופה האמוראית המתארת את ראש השנה כיום הדין באמצעות הספרים בהם משתמש האל מונחת בפנינו במחזורים בפיוט "ונתנה תוקף" שככל הנראה נכתב בארץ ישראל, לכל המאוחר במאה ה-6, ומתאר באופן מוחשי ומרגש את אימת הדין.

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם
וּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
וְתֵשֵׁב עָלָיו בְּאֱמֶת
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד
וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה
וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן
וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין
כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין
וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן
כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי
וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיָּה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת
מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ
מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יְטֹּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יַעֲנִי וּמִי יַעֲשִׁיר
מִי יֻשְׁפַּל וּמִי יָרוּם

וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת
כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה
וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם וְיוֹדֵעַ יִצְרָם
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם
אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר
בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלוֹם יָעוּף
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם.

(הפיוט מובא כנוסחו אצלנו בסידורים. ככל הנראה בנוסח הקדום הופיע רק החלק הראשון וגם הוא היה קצר יותר. להרחבה על גלגוליו של הפיוט ראו באתר הספריה הלאומית.)

פיוט זה נכתב כ"סילוק" דהיינו פיוט האמור לרגש את הקהל וליצור התעלות לקראת אמירת הקדושה בתפילת מוסף. פיוט זה הפך בימי הביניים לפיוט הסילוק המרכזי במחזורים האשכנזיים ו"גלש" אף ליום כיפור, ומשם עבר גם לרוב תפוצות ישראל משום עוצמתו. נראה כי חלק מעוצמתו הייתה הרלוונטיות הרבה שמצאו בו יהודי אשכנז הנרדפים ונהרגים על קידוש ה' כחלק מ"שיגרת" ימי הביניים שלהם. במסורת האשכנזית נקשרה אמירת הפיוט לרדיפות שמד ועינויים כשבספר "אור זרוע" (לרבי יצחק בן משה, אשכנז, המאה ה-13) סופר שהפיוט נאמר ע"י אדם בשם אמנון ממגנצא  שנדרש להמיר את דתו ובחר להיהרג בעינויים ולא לעשות כן כשהוא אומר את הפיוט כצוואה רוחנית לפני מותו. כאמור, באשכנז של ימי הביניים זו הייתה חוויה מכוננת של "להיות יהודי" וממילא הפך הפיוט לדגל וסמל מזעזעים ומרטיטי לב.

לאחר מלחמת יום כיפור "דרש" יאיר רוזנבלום  את הפיוט באופן מוזיקלי והוא הפך למבע דומיננטי של אימת השכול הישראלית ממש כפי שבימי הביניים הוא שימש כמבע דומיננטי של אימת המוות בשל רדיפות דת. כך הפך המדרש המוזיקלי בישראל למנגינה הרווחת ביותר לפיוט ובכך הצליח לרענן, במושגים ישראליים ורלוונטיים את משמעותן המצמררת של מילות הפיוט העתיק.

בכל אלו הפך הפיוט "ונתנה תוקף" לגילום המרכזי והמרגש ביותר של התפיסה הרווחת אצלנו שכאמור התפתחה בתקופת התנאים וביתר שאת בתקופה האמוראית לפיה ראש השנה הוא יום הדין. בתקופות הללו תפיסה זו הייתה מדרשית וטרם נכנסה ללבו של הסידור אלא החלה לסלול את דרכה אליו באמצעות פיוטים שהרחיבו את הרעיונות הגלומים בתפילה. לבסוף השתלטו רעיונות הפיוטים בכלל, ו"ונתנה תוקף" כמוכר והמרכזי שבהם בפרט, על נוסח התפילה הקדום והפכו להיות מרכז המשמעות של ראש השנה. כפי שהראיתי, במהלך ההיסטוריה "ספח" אליו הפיוט בשל עוצמתו השירית גם כמה מהחוויות המרכזיות והמכוננות ביותר של המשמעות של "להיות יהודי" או "להיות ישראלי".

מכאן קצרה הדרך להשתמש בפיוט הזה כדי לבטא באופן אישי את משמעותו המרכזית של ראש השנה עבורי כמתפללת. ואולי הדבר המרגש ביותר בשיר עבורי היא הידיעה, שאין מסורתית ממנה, שהוא  מדרש, על מדרש, על מדרש. מדרשים  שעוצבו לאורך הדורות של הוריי והורי הוריהם במשך מאות שנים. מדרשים שמכילים את אימי חוויותיהם, עיקר אמונותיהם, ומיטב תקוותיהם גם יחד. התחושה שאני יכולה, גם אם בשפה מגומגמת ומסורבלת, להוסיף את חווייתי לכל המטען הזה, ריגשה אותי כשהשיר נכתב ומרגשת אותי גם עכשיו.

****

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה
כְּשֶׁיִּהְיֶה קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה
עֲשֵׂה שֶׁלֹּא אֶבְכֶּה
וְלֹא אֶעֱבֹד עֲבוֹדָה זָרָה
עֲשֵׂה שֶׁלֹּא אֶתְפָּרֵק
לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת
עֲשֵׂה שֶׁלֹּא אֲוַתֵּר
עַל חֲוָיוֹת.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה
כְּשֶׁמַּלְאָכִים יֵחָפְזוּ
תֵּן לִי לְהַבִּיט בָּהֶם
בְּסַבְלָנוּת
עֲשֵׂה שֶׁלֹּא אֶבְרַח
אֲפִלּוּ לֹא לַחֲלוֹמוֹת
עֲשֵׂה שֶׁלֹּא אֵרָדֵם
עֲשֵׂה שֶׁלֹּא אֶתְעוֹרֵר
דְּאַג שֶׁלֹּא אֶתְבַּגֵּר

הַשְׁאֵר לְרֶגַע
כְּמַגָּע יָד
אֶת הַנּוֹכְחוּת הַזּוֹ
הַשְּׁקוּפָה.

למעלה מ-25 שנה חלפו ואני עדיין מתפללת שלא אתבגר כדי שאוכל להאמין בפליאה של הנוכחות השקופה. ולו לרגע. כמגע יד. או כחביון טלית בשעה של התעטפות.

מאחלת שנה טובה בריאה שמחה ומלאת שפע.

לשנה טובה נכתב ונחתם.

פורסם ביום 18.9.20.