מה שקרה אחר כך / יעל לוקסמבורג כהנא.

אַף אֶחָד לֹא מְדַבֵּר עַל אִמָּא שֶׁל כִּפָּה אֲדֻמָּה.

אֵיךְ הִיא טָרְחָה לְהָכִין אֹכֶל לַחֲמוֹתָהּ הַחוֹלָה.

אֵיךְ טִפְּלָה בָּהּ בִּמְסִירוּת, לַמְרוֹת שֶׁהִיא לֹא מַעֲרִיכָה

כְּלוּם אַף פַּעַם.

אֵיךְ חִכְּתָה כָּל הַיּוֹם לְטֵלֵפוֹן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ:

"אִמָּא הִגַּעְתִּי, הַכֹּל בְּסֵדֶר."

תָּמִיד אָמְרוּ לָהּ שֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת עַל הַיַּלְדָּה יוֹתֵר מִדַּי.

הִצִּיעוּ שֶׁתִּתֵּן לָהּ בִּטָּחוֹן עַצְמִי.

הִצִּיעוּ לָהּ לְשַׁחְרֵר קְצָת.

אָז הִיא שִׁחְרְרָה.

וְכֵן, נָכוֹן, הַיַּלְדָּה עַכְשָׁו בְּסֵדֶר.

הָיָה לָהֶם מַזָּל.

קֹדֶם מַזָּל אָיֹם וְנוֹרָא. אַחַר כָּךְ מַזָּל יוֹתֵר טוֹב.

הֲרֵי בַּסּוֹף נִכְנַס הַשָּׁכֵן. וּבְאִיּוּמֵי אֶקְדָּח סִדֵּר הַכֹּל.

וְכֵן, הַפְּסִיכוֹלוֹגִית אוֹמֶרֶת שֶׁהַטְּרָאוּמָה כַּנִּרְאֶה תַּעֲבֹר.

אֲבָל כָּל לַיְלָה, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, הִיא מִתְפַּלֶּלֶת

שֶׁהַזְּמַן יַחֲזֹר אָחוֹרָה,

לַיּוֹם שֶׁהַכֹּל הָיָה עוֹד שָׁלֵם וְתָמִים.

וְכָל לַיְלָה, הִיא שׁוּב לֹא סוֹלַחַת לְעַצְמָהּ,

שֶׁנָּתְנָה לַיַּלְדָּה הַיָּפָה שֶׁלָּהּ

לָלֶכֶת לְבַד.

במובנים רבים, המדרשים שלאחר פרשת העקדה, מתייחסים לשרה, כאל אמא של כפה אדומה. האם המתמודדת עם "מה שקרה אחר כך". הפרשה הקודמת, פרשת "וירא" מסיימת בכך שלאחר העקידה חזר אברהם לבאר שבע (בראשית כ"ב י"ט):

וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע.

בפרשת חיי שרה מתגלה ששרה נותרה בחברון ושם היא מתה (בראשית כ"ג ב'):

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.

על הפסוק הזה מציג רש"י, בעקבות המדרש, שני פירושים:

"וַיָּבֹא אַבְרָהָם" – מבאר שבע.

"לספוד לשרה ולבכתה" – ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה.

הפירוש הראשון הוא לפי פשט התורה. לפי הפשט יש פער של יותר מ-30 שנה בין פרשת העקידה למות שרה (לפי הסיפור המקראי שרה ילדה את יצחק בגיל 90 ומתה בגיל 127. בפשט הסיפור המקראי העקדה היא בינקותו של יצחק. כשהוא נגמל, ולפיכך שרה היתה אז בשנות ה-90 לחייה.) הפירוש השני הוא פירוש מדרשי רווח לפיו שרה מתה בעקבות העקידה ומיד אחריה. אלא שמי שמביא את המדרש בד"כ מפרש שאברהם בא מהר המוריה. שני הפירושים אינם מתיישבים יחד (וראו פירוש הרמב"ן על הפסוק שאכן תוקף את רש"י בחריפות). נראה לי שזו בדיוק הכוונה של רש"י. הוא אינו מבקש פירוש הרמוני אלא פירוש שיבהיר את כל מחירי העקידה. הוא דווקא רוצה להבהיר שמאז העקידה אברהם גר בבאר שבע ושרה בחברון, שהעקידה פירקה את המשפחה. לפי המדרש אכן לא היה פירוד אבל העקידה הרגה את שרה. רש"י מפנה את תשומת לבנו לשני הדברים. (בהמשך הפרשה נלמד שהיא לא פירקה רק בין אברהם לשרה אלא גם בין שניהם ליצחק שעזב לבאר לחי ראי. אגב, העקידה גם מסיימת את התגלויות ה' לאברהם). בכך רש"י מעמיד את פרשת חיי שרה כפרשת מחיר העקידה. פרשת "מה שקרה אחר כך".

באופן דומה רש"י מסביר גם את סיומה של פרשת חיי שרה. מעשהו האחרון של אברהם לפני מותו לפי סיפור הפרשה הוא (בראשית כ"ה ה'- ו'):

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.

על הפסוק הזה מפרש רש"י:

"נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת" – פירשו רבותינו: שם טומאה (= כשוף ומעשה שדים, לפי רש"י, סנהדרין צ"א א') מסר להם. 

דבר אחר: מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם.

לפי הפירוש הראשון אברהם, שלפני העקידה היה האיש שהיה ברור שהוא ילמד את בניו לשמור את דרך ה', הופך לאחר העקידה להיות לאב שמלמד את בניו עבודה זרה. כישוף וכשפים(!)

לפי הפירוש השני הוא מנסה לעשות תשובה ולהיפטר מהעושר שקיבל כשסרסר בשרה כדי שלא להנות ממנו.

נראה שבשני הפירושים מתחרט אברהם על מה שהביא אותו לנהוג במשפחתו כפי שנהג. כי האשמה המעוותת שמביאה לניסיונות עוועים לתיקון מה שלא ניתן לתיקון גם היא תמיד חלק מ"מה שקרה אחר כך".

כך או כך גם בסוף ימיו משלח אברהם את יתרת ילדיו. גם כשהוא מנסה לכפר על מה שקרה בינו לבין יצחק לפי פשט הכתוב, או בינו לבין שרה, או ללמד את ילדיו דרכים דתיות פחות רצחניות (לפי רש"י) הוא אינו מצליח להתגבר על הדפוס שבו משלחים ילדים. למדבר. לעולה. לארץ קדם.

בסוף הפרשה מתגלה, לפי רש"י, שכל לילה, אברהם עדיין התפלל לפני השינה "שהזמן יחזור אחורה. ליום שהכל היה עוד שלם ותמים" לפני שאלהים התגלה אליו, כשהוא חי בעולם של כישוף ושדים. לפני שהוא סרסר בשרה. לפני שהתעשר בדרכים מפוקפקות.

לבחירות המשפחתיות והדתיות שלנו יש מחיר. וחלק נכבד מהמחיר הוא מה שקורה אחר כך.

שבת של שלום שלמות ותום.