במשך כמעט 1,000 שנה, כמעט ולא היו באירופה הומואים. הכנסייה אסרה על הומוסקסואליות. זה התחיל במאה השביעית בממלכה האוסטרו־גותית, שהחוק האזרחי בה אימץ את האיסור; עם התחזקות מעמד הכנסייה בעקבות הצלחת מסעי הצלב במאה ה־13, התפשט האיסור לרוב מדינות אירופה. ובמאה ה־15 נהיו פסקי הדין של האינקוויזיציה לפסקי דין ברי אכיפה באירופה, וכך היו עד המאה ה־17. ככל שהכנסייה התחזקה אנחנו לא מוצאים תיעוד של הומואים באירופה: לא שירה, לא ספרות, ולא עדויות אחרות – אפילו לא תיאורים מגנים – המעידים על קיומם של הומואים, אלא במקום אחד – בספרי המשפט של האינקויזיציה. במקביל גם אצל יהודי אירופה לא היו הומואים. הם לא מופיעים בתקנות הקהילות, לא בספרי השו"ת, לא בפרוטוקולים משפטיים, לא בספרי הפרשנות. ובאופן כללי לא. במשך כ־200 שנה, נשרפו כ־1,600 איש בעוון סדומיות. יהודים אשכנזים כשכניהם הנוצרים האמינו בטענתו של המלומד הנוצרי בן המאה ה-13, תומס אקווינס, לפיה הומוסקסואליות מנוגדת לטבע. והאינקוויזיציה הוכיחה להם שאכן כך הוא.  

את המהפכה הליברלית של זכויות ללהט"בים צריך להבין לדעתי בין היתר על רקע האידאולוגיה הנוצרית שאותה היא החליפה: אידאולוגיה רצחנית שמעמידה באור אירוני משהו את הטענה על "טרור להט"בי", שטרם נמצאו הגופות שהוא אחראי להן… בסיפור המערבי, אידאולוגיות ליברליות לוחמות נגד אידאולוגיות דתיות. וכמיטב המסורת האירופית כל הצדדים מאוד נלהבים ומלאי תיעוב.

****

האסלאם מתנגד גם הוא להומוסקסואליות. אבל לפי החוקים שנהגו בו עד המהפכה הפונדמנטליסטית של המאה ה־20, לא אפשרו דיני הראיות המוסלמיים לשפוט הומואים. כך שאף שפעילות הומוסקסואלית הייתה אסורה על פי הדין הדתי, היא נתפסה כנורמטיבית. לכן לאורך כל התקופות אנחנו מוצאים בכל העולם המוסלמי שירה הומוסקסואלית, מדריכי מין להמונים, מועדונים שיש בהם הופעות של נערים וככל הנראה לא רק הופעות, ועוד ועוד. העולם המוסלמי מלא בפעילות הומוסקסואלית, וכשנוסעים מערביים, יהודים כנוצרים, מגיעים לאזור שלנו, הם מדווחים שמרוב שהמוסלמים שונאים נשים וחיים מהן בהפרדה הם שטופי זימה כלפי גברים. אולי. אני משערת שהסיבה המשפיעה יותר היא שפשוט לא שרפו הומואים מוסלמים.

בהתאמה אנחנו מוצאים אין־ספור עדויות לפעילות הומוסקסואלית אצל יהודי ארצות האסלאם. הרבנים מגנים. הקהילות מתקנות תקנות כדי למנוע התייחדות של רווקים, או את השתתפותם ללא השגחה בחגיגות של "לילות לבנים" כמו תיקון ליל שבועות, אבל החגיגה נמשכת… כך למשל מתאר אחד הרבנים החשובים באימפריה העות'מאנית, "הפלא יועץ" (רבי אלעזר פאפו, בולגריה, המאה ה18-19):

מי לא ניצול משפיכת זרע לבטלה ומשכב זכור.

אלו אפוא החטאים של "כולם". תמונה דומה עולה מכתביהם של רבים מרבני האימפריה העות'מאנית: ברור להם שהמשיכה ההומוסקסואלית היא טבעית ורווחת מאוד(!) והם מנסים לייעץ לבני קהילתם כיצד להתגבר על הדחפים המיניים שלהם, הן כלפי נשים והן כלפי גברים, וממש באותה הנימה.

כחלק מהמגמה הזו, מתפתחת בעולם המוסלמי הימי־ביניימי סוגה ספרותית ייחודית של שירה הומוסקסואלית, שמכונה "שירת עפרים". כמה מגדולי משוררינו בתור הזהב בספרד כתבו בסוגה זו, משוררים שנלמדים עד עצם היום הזה בכל תיכון יהודי בישראל. אבל משום מה אפילו בתיכונים החילוניים ביותר, כמו התיכון לאמנויות שבו למדו בניי, שבהם יוצאים עשרות ילדים מהארון, נמנעים מללמד דווקא את השירים הרלוונטיים ביותר. אני מבקשת להביא שתי דוגמאות מובהקות (מתוך פרויקט בן יהודה):

לרבי דוד (אלחסן) בן הדין / רבי יהודה הלוי – המאה ה־12

 א

מִי יִתְּנֵנִי כֹּפֶר לְעֹפֶר יַשְׁקֵנִי
צוּפִי וְיֵינִי מִבֵּין שְׁתֵּי שִׂפְתוֹת שָׁנִי

אֶת שַׁעֲשׁוּעִי אֶזְכֹּר וְטוּב יַרְחֵי קֶדֶם
עֵת בֵּין זְרוֹעִי הָיָה אֲחִי שֶׁמֶשׁ רֹדֵם

מִפִּיו גְּבִיעִי אֶמְצֶה בְדוֹלַח עִם אֹדֶם
בֵּינוֹ וּבֵינִי יַד אַהֲבָה תִּסְעָדֵנִי
וּתְחַבְּרֵנִי אֵלָיו וְלֹא תַחְטִיאֵנִי

עֹשֵׁק לְבָבִי עָלַי חֲמָסִי לֹא עָלָיו
עֵת רַב כְּאֵבִי יוֹם רָחֳקִי מֵאֹהָלָיו
וְיִּפְגְּעָה בִי אוּלַי יְשִׁיבֵנִי אֵלָיו…

ההא לי מזמן / רבי שמואל אבן גבירול – המאה ה־11.

….
לְפֵרוּדְךָ יְדִיד נַפְשִׁי שְׁמוּאֵל / אֲנִי נִבְהָל וְרַעְיוֹנַי חֲרֵדִים
לְמַעַן יוֹם נְדֹד נִשְׁאַר לְבָבִי / וְהָיָה עִם-לְבָבְךָ לַאֲחָדִים
בְּלִי נֹדְךּ אֲנִי עֶבֶד לְיָמִים / וּבִנְדֹדְךָ אֲנִי עֶבֶד עֲבָדִים
…
לְזֹאת אֶשֹּׁם וְיִשְׁתּוֹמֵם לְבָבִי / וְשָׂבַעְתִּי עֲדֵי-נֶשֶׁף נְדֻדִים
וְאוֹחִיל עַד-עֲלוֹת שַׁחַר לְדוֹדִים / וְנִתְעַנַּג וְנִתְעַלֵּס בְּדוֹדִים
וְגֵרִים גֹּֽרְשׁוּ מִבֵּית מְכוֹנָם / אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה לָהֶם מְצָדִים
וּבֵית הָאָהֲבָה יִבְנֶה וְתוֹכוֹ / מְנוּחָה יִמְצְאוּ רַגְלֵי מְנֻדִּים
וְיַנְחֵם אֶל-מְחוֹז חֶפְצָם וְיָמִיר / בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה קוֹל פְּחָדִים

ולמי שלא מסתפק בכך, מוסיפה גם קישור לשיר הטרנסי של רבי קלונימוס בן קלונימוס.