מדרש תנאי קשה וחריף אודות יציאת מצרים מספר (מכילתא שמות י"ג י"ח):
וחמושים עלו – אחד מחמשה.
ויש אומרים: אחד מחמשים.
ויש אומרים: אחד מחמש מאות…
ואימתי מתו? – בשלשת ימי אפלה, שנאמר (שמות י', כ"ג) "לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו", שהיו קוברים מתיהם, והודו ושבחו להקב"ה שלא ראו אויביהם וששו במפלתם.
(להרחבה על המדרש הזה במאמר אתוס ומחירו.)
המדרש הזה נולד במאה השניה לספירה, ימי מרידות אי שקט ומצוקה, כשמול עיני הדרשן עומדים פעילי חירות וגאולה וגם תג המחיר של חלומותיהם. לפי המדרש אנו מספרים את גאולת מצרים ושוכחים שרובם של בני ישראל מתו במהלך הגשמת חלום הגאולה הזה.
אל המדרש הזה חוזר הרא"ש ברקע היסטורי שונה לחלוטין, ולא פחות קשה. רבי יחיאל בן אשר, הרא"ש, חי במאה ה13-14 באשכנז. הוא נחשב לגדול הדור המובהק של תקופתו באשכנז. במקביל, במקצועו, הוא מה שהיינו קוראים היום, בנקאי מבוסס, מה שנקרא אז – מלווה בריבית (לגויים כמובן), איש מצליח שחי בטוב. אלא שבקיץ 1298 פורצות באשכנז פרעות הידועות כפרעות רינדפלייש. ברקע אי שקט פוליטי ומלחמת אזרחים, וכאילו ללא קשר המיליציות של רינדפלייש טובחות ביהודים מטעמי דת. לפחות 146 קהילות מושמדות. לפחות 4,000-5,000 יהודים נהרגים (יש אומדנים שמדברים על עשרות אלפים), והרא"ש בורח. בסופו של דבר הוא מתיישב בטולדו ונעשה גם לאחד מרבני ספרד המשפיעים. הרא"ש מתייחס לכך שאצל חז"ל דתן ואבירם הם מופת של רשעות.. עוד מתפקידם כיודנראט במצרים ועד מותם בפרשת קרח (ראו למשל בבלי, נדרים ס"ד ב', מגילה י"א א', מדרש אגדה על שמות ב' י"ג). הרא"ש מקשה (פירוש לשמות י' כ"ב):
מאי שנא (מה שונה, מהי האבחנה) שמתו כל הרשעים בתוך שלושת ימי אפלה, ודתן ואבירם לא מתו, שהיו רשעים גמורים?…
ותשובתו:
אף על פי שהיו רשעים, לא נתייאשו מן הגאולה.
הרא"ש שואל מה ששואל כל מי שעבר אסון גדול וחי עם אשמת הניצולים או עם געגועים גדולים למי שלא שרדו – למה ניצלו דווקא אלו שניצלו? מה ההבדל בינם לבין האחרים? תשובתו של הרא"ש מפעימה לטעמי, ומקדימה ב-600 שנה את תפיסותיו של הפסיכולוג ויקטור פרנקל – צדיק או רשע, חזק או חלש. מי שניצל הוא מי שלא התייאש מגאולה.
הרא"ש נראה כמפרש את המדרש במכילתא אולם למעשה מתעמת איתו. הרא"ש מחייב אותנו לתהות האם מדרש שטוען שביציאת מצרים נגאלו במקרה הטוב 20% מהאנשים במחיר ירידתם לשאול של כל השאר איננו מדרש שהתייאש מן הגאולה? האם הפכחון הזהיר, הדבק בחיים, אינו יאוש מגאולה? האם האתוס אינו תנאי לגאולה?
